רו"ח רבי שפירא, שהיה מן הבולטים בתחומי הייעוץ העסקי וההנפקות, ישלם מס רווח הון על התשלומים שקיבל ממשרד בריטמן-אלמגור לאחר פרישתו ממנו. כך קבע (28.12.16) שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב,
הרי קירש. מדובר ב-3.2 מיליון שקל ששולמו בשנים 2009-2005.
שפירא היה ממייסדי משרד פרידמן-שפירא-גולדשטיין, שהתמזג בשנת 1998 עם משרדו של יגאל בריטמן המנוח. חצי שנה מאוחר יותר התמזג המשרד המאוחד עם משרד אלמגור, ויצר את אחד המשרדים הגדולים בארץ, החבר ברשת הענק דלוייט. שפירא היה חבר הצוות הניהולי הבכיר של המשרד והוביל בו את תחום הייעוץ, עד פרישתו בשנת 2003 בשל חילוקי דעות.
שפירא המשיך לקבל במשך חמש שנים תשלומים ממשרד בריטמן-אלמגור, והמחלוקת בינו לבין רשות המיסים הייתה כיצד יש לסווג אותם - וממילא מהו שיעור המס החל עליהם. שפירא טען שמדובר במכירת מוניטין, בעוד רשות המיסים טענה שמדובר בהכנסה פירותית או ברווח הון. קירש דחה את העמדה לפיה מדובר בהכנסה פירותית, שכן הקשר בין שפירא למשרד נותק עם פרישתו, והקדיש את עיקר הדיון לשאלה האם מדובר במוניטין או ברווח הון.
על סמך הנתונים הייחודיים לתיק זה (וקירש מדגיש שייתכן שפסק הדין יהיה שונה על בסיס עובדות אחרות), הגיע קירש למסקנה ששפירא לא מכר מוניטין. הוא מחיל את הכללים שנקבעו בפסיקה להכרה במכירת מוניטין, ואומר שלמרות מומחיותו של שפירא והשם שרכש לעצמו - הוא לא מכר למשרד את המוניטין שלו עם פרישתו. לא הוכח האם וכמה לקוחות נטשו את בריטמן-אלמגור והלכו עם שפירא, ואין זה סביר שכל הצלחותיו של המשרד בתקופתו של שפירא נבעו אך ורק ממאמציו של האחרון. לכן, מאחר ששפירא לא הוכיח את קיומו של מוניטין מבחינת דיני המס - ממילא הוא לא מכר אותו.
מעבר לדרוש אומר קירש, שגם אם שפירא מכר מוניטין - הרי שלא היה זה בעת פרישתו, אלא בזמן המיזוג בין משרדו לבין משרד בריטמן, חמש שנים קודם לכן. עוד הוא אומר, כי לא הוכח שהתשלומים השנתיים נשאו אופי של תשלום בעד מוניטין, אלא מדובר רק בחלקו מתוך רווחי השותפות - ולכן זהו רווח הון. את שפירא ייצגו עוה"ד
שאול ברגרזון ומורן מינס, ואת פקיד שומה ת"א 1 - עו"ד מאיר פורת.
