ודאי שיש אלפי ואולי רבבות אברכים הלומדים תורה לשמה. כאדם שומר מצוות, אין לי בדל של ספק לגבי החשיבות הלאומית של לימודיהם. הבעיה שלי היא כפולה: שלפי ההלכה צריך להתפרנס מעבודה ורק אז ללמוד; ושיש לפחות כמספר הזה "אברכים" שקיימים על הנייר בלבד, ואותם אפשר לראות מסתובבים בחוצות ירושלים ובני ברק בעיצומו של יום וגם בכל מיני הפגנות.

אלא שהצעדים הממשלתיים, גם אם היו הרבה יותר נחרצים מאלו שננקטו השבוע בתחום הקצבאות, לא יביאו לשינוי של ממש. שינוי כזה, אם יתרחש, יתחיל מלמטה - מתוך הציבור החרדי עצמו, שימאס בעוני ובשלטון העסקנים. ניצנים שלו כבר נראים, ותתפלאו - הם מתחילים דווקא אצל הנשים. הן יוצאות יותר ויותר לעבודה, כולל בעולם החילוני; הן לא תמיד מוכנות להיות אמהות ל-8-10-12 ילדים; הן נפתחות לעולם המודרני ולתקשורת.

לגברים החרדים, ובמיוחד לפוליטיקאים שלהם, יש עור של פיל וסבלנות של בדואי. אולי בגלל זה יש ביניהם המנסים לדחוק את הנשים בחזרה לימי הביניים, אבל קרוב לוודאי שזה לא יצליח. השינוי כבר כאן.

שלושה שבועות חלפו מאז הדליקה בכרמל, עשרה ימים מאז פרסום דוח מבקר המדינה על שירותי הכבאות - ואלי ישי לא הולך לשום מקום. שר הפנים, שסומן כנושא באחריות המיניסטריאלית הישירה למצבם האיום של שירותי הכבאות, לא עושה שום סימן שבכוונתו לחשוב על האפשרות שאולי מתישהו עליו להסיק מסקנות אישיות.

נכון, יש לא מעט צביעות ביחסה של התקשורת כלפי ישי. נכון, מדובר בהזנחה פושעת של שנים רבות. נכון, השבוע הוא השיג עוד 300 מיליון שקל לכבאות. אבל זה רק בדיעבד. האסון קרה במשמרת של ישי, וזו בדיוק מהותה של אחריות מיניסטריאלית. אלא שהפוליטיקאים שלנו כבר למדו את הטריק: תנו לתקשורת להתלהם יום-יומיים, תתקיפו קצת בחזרה ואז שבו בשקט עד שנושא אחר יתפוס את הכותרות. אחריות? זה לא בשבילם.

"לא מחליפים הנהלה שהוכיחה את עצמה! המבקר הפנימי פוטר, כלב השמירה בחופשה ללא תשלום". כך אומר יחזקאל שולטהייס, גיבורו הביורוקרט של אפרים קישון, בפיליטון על הפסדיה של חברת "ורד" הממשלתית בשנות ה-60.

כמו תמיד, קישון קלע בול ונותר אקטואלי גם אחרי כמעט יובל. לאחר אחד הדוחות החמורים ביותר בתולדות ביקורת המדינה, יו"ר קופת חולים מאוחדת, ירחמיאל בויאר, והמנכ"ל שמואל מועלם אינם מתכוונים להתפטר. הם פיטרו את המבקר הפנימי, הרוקח הראשי ועוד כמה מן האחראים הזוטרים יותר להפקרות הפלילית השוררת בקופה, ואילו הם עצמם נאחזים בקרנות המזבח. נדמה לי שאפילו קראתי, שהם טוענים שביכולתם לתקן בצורה הטובה ביותר את הליקויים, כי הם מכירים אותם.

מזל שהם רק מנהלי קופת חולים ולא רופאים. אחרת, הם עוד היו מדביקים את החולים שלהם באיידס רק כדי להוכיח שביכולתם לרפא אותם.

מה פתאום נזכרתי באהוד אולמרט? בשל הכרעת הדין הצפויה במשפטו של משה קצב בשבוע הבא. בעוד קצב הפך למוקצה מחמת מיאוס, אולמרט מופיע בכינוסים, מקבל משרות וזוכה לכותרות - ונא לא לשכוח שגם הוא עומד לדין.יתרה מזאת: מבחינה ציבורית ולאומית (להבדיל מן הבחינה הפלילית), עבירות של שחיתות בהן מואשם ראש ממשלה חמורות יותר מעבירות מין שבהן מואשם נשיא. אז למה ההבדל?

זה שלאולמרט, כמו לרוב הפוליטיקאים שלנו, יש עור של פיל ולא אכפת לו - זה לא מפתיע. השאלה היא, מדוע הציבור מאפשר את זה. ייתכן שההסבר נעוץ ביחסה של התקשורת לשני האישים. קצב הורשע בידי התקשורת עוד לפני שבכלל הואשם (וראו את הסקר שהתפרסם היום: רוב הציבור משוכנע באשמתו ולא ישנה את דעתו גם אם יזוכה). קצב, בעיני התקשורת, הוא "לא משלנו": פעיל ליכוד מן הפריפריה שהעז להיבחר לנשיאות על חשבונו של שמעון פרס.

אולמרט, לעומתו, הוא בן למשפחה ותיקה, אשר הלך עם אריאל שרון להינתקות וחתך איתו שמאלה. חוץ מזה, הוא הרי יריבו הגדול של בנימין נתניהו - ובמלחמה של העיתונים הגדולים נגד ישראל היום, אויב אויבי הוא ידידי.מעטפות? שוחד? מרמה? תעזבו אותנו משטויות.

תושבי בירתנו הם אנשים למודי סבל. כל ביקור של אורח חשוב במיוחד, סוגר את הצירים הראשיים למשך שעות. העיר מועדת לפיגועים ולאמצעי ביטחון נוקשים. אירועים דתיים עלולים להפוך למהומות, והיחסים הנפיצים בין דתיים לחילוניים מוסיפים גם הם אש למדורה.

בשנים האחרונות נוספה צרה בדמותן של העבודות הבלתי-מסתיימות בפרויקט הרכבת הקלה, המצמצמות מאוד את יכולת התנועה והשימוש בחלק מן הרחובות הראשיים של העיר. כרגיל במחוזותינו, שום דבר לא התבצע במועד ותאריך היעד להשלמת הפרויקט נדחה שוב ושוב. לאחרונה נדמה היה שיש אור בקצה המנהרה, כאשר נסיעות המבחן החלו וההשקה נקבעה לפברואר הקרוב. אבל השבוע הגיעה עוד דחייה: התאריך הבא - אוגוסט 2011.

התירוץ התורן כבר ממש לא משנה ולא מעניין אף אחד. אולי הגיע הזמן שפרנסי העיר יפסיקו להאשים את הציבור החרדי באחריות לנטישת התושבים, ויגיעו למסקנה שעור הפיל של תושבי ירושלים הולך ונסדק, והם עצמם הנושאים באחריות לכך.

גם לקוחותיה של בזק בינלאומי צריכים עור של פיל. חייגתי השבוע למוקד של החברה: 1-800-014-014. שם קיבלתי מענה אלקטרוני: יש לחייג כוכבית 3014. חייגתי והתבקשתי להכניס את מספר הלקוח. הכנסתי. קיבלתי הודעה שהמספר השתנה: 1-700-500-100. חייגתי. קיבלתי הודעה שהמספר השתנה: 1-700-500-222. רק אז, במספר הרביעי, קיבלתי מענה.

אולי לזה מתכוונת הסיסמה ששומעים בזמן ההמתנה: "בזק בינלאומי - יותר ממספר אחת".

אמרה ישנה אך עדיין אקטואלית של ראובן ריבלין: "באפריקה נולד פיל עם עור של ביבי".