עתירה מנהלית - או בג"ץ?

"הרשות המוסמכת אינה ממלאת את תפקידה הציבורי כראוי, כשהיא מסכימה להפוך את עצמה לעושה דברם של אחרים, תחת לשקול כל עניין המובא בפניה לגופו, ולפי מיטב הבנתה היא". (א' טובי, שופט בית המשפט המחוזי בנצרת)

לעתים קרובות מוגשת עתירה מנהלית להכרעה בבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, והיא נדחית בגלל חוסר סמכות, ללא קשר עם צדקת הטענות לגופן.

בית המשפט לעניינים מנהליים ידון בעתירות בנושאי רישוי הבניה, ותכנון ובניה, כאשר נושא העתירות הוא - תוכנית מתאר מקומית או מפורטת, שניתנה או נוהלה על-ידי הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ו/או על-ידי הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה שלא כדין בהפעלת סמכות שלטונית שהוענקו להן. חריגה מסמכות של הוועדה מהווה מקרה שכיח המצדיק עתירה מנהלית. הפעלת סמכות תוך אפליה ואי צדק - דוגמאות לנושאים המתאימים לעתירה מנהלית.

יש דמיון רב בין הנושאים המתאימים להיכלל במסגרת עתירה מנהלית ובין הנושאים שמקומם בבג"ץ, וההבדל הוא כי נושאים לבג"ץ הם עתירות שעניינן תוכנית מתאר מחוזית או ארצית, עתירות נגד שר הפנים, וכל מה שנוגע לתכנון ובניה ברמת התוכנית המחוזית ומעלה ממנה.

עתירה מנהלית אינה ערעור

בעתירה מנהלית יש שמץ של ערעור בכך שכלולות בה טענות נגד ורשויות מנהליות שממילא ברוב המקרים החליטו החלטות כלשהן, אולם עתירה מנהלית לא מהווה ערעור על החלטות אלו אלא העלאתן לביקורת בית המשפט.

בה"פ 363/98 רחום מאיר ובניו נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה יזרעאלים, וועדת ערר מחוז הצפון ואח', בית המשפט המחוזי בנצרת, שופט: נ' ממן, (לא פורסם - מובא בספר "סוגיות בתכנון וברישוי הבניה" מאת עו"ד סמדר בן דור וא' בן עזרא, הוצאת "שי" עמ' 63) - נדון תהליך רישוי של מבנה אשר נדחה והוקפא והמבקש [העותר] נדרש לא פעם אחת לשנות את התוכניות כדי שיתאימו לדרישות הוועדה. העיכוב בטיפול בתוכניות היתר הבניה של מאיר רחום נעשה שלא כדין, זאת ועוד, הוועדה המקומית הגדילה לעשות ופנתה אל הוועדה המחוזית כדי שזו תשתף עמה פעולה ותחבל ביחד איתה בסיכוייו של העותר לקבל היתר בניה.

בית המשפט המחוזי קיבל את העתירה וחייב את הוועדה המקומית לתת היתר בניה, ולא חסך שבטו מביקורת בדבר התנהלות בלתי חוקית של הוועדה:

"הרשות המוסמכת אינה ממלאת את תפקידה הציבורי כראוי, כשהיא מסכימה להפוך את עצמה לעושה דברם של אחרים, תחת לשקול כל עניין המובא בפניה לגופו, ולפי מיטב הבנתה היא".

בעניין זה בית המשפט ביטל את ההגבלה שהטילה הוועדה המחוזית על הבניה במגרש, בהירתמה לבקשת הוועדה המקומית, וסלל את הדרך לאישור התוכנית ולביצוע הבניה:

"החלטת הוועדה המחוזית להטיל מגבלה על הבניה בשטחים החקלאיים על-פי תוכנית 3657/ג מבוטלת בזה. החלטת הוועדה המקומית לסרב ליתן היתר בניה לעותר מבוטלת אף היא. על הוועדה המקומית להעניק את ההיתר שביקש בכפוף למילוי התנאים והדרישות שעל-פי דין, למעט התנאים שנקבעו לפי סעיף 78 לחוק".

בנוסף, בפסק דין זה נמתחה ביקורת נוספת על הוועדה המקומית בכך שהיא נמנעת מלדון בבקשות לתכנון ולבנייה בגלל אופן הגשת התוכניות שאינו לשביעות רצונה בפריטים שוליים, אשר תיקונם ראוי שיהיה במסגרת תנאי היתר, ולא מניעת דיון בתוכניות.

סוף דבר

הוועדות המקומיות לתכנון ולבנייה המקבלות לפעמים גיבוי מהוועדות המחוזיות כבמקרה דנן, מחזיקות בידיהן כוח רב נגד האזרח הנזקק לשרותיהן, במיוחד מהטעם שהאזרח מצפה להתקדמות הליכי הרישוי הארוכים דיים, ולמען קיצורם לא ימהר לפנות לערכאות ולמצות שם את זכויותיו, וזאת בנוסף לכך שכל פניה כזו כרוכה בהוצאות כספיות שברוב המקרים לא מוחזרות במלואן גם כאשר פסק הדין מצדיק את העתירה.