חופש הביטוי איננו חופש הביזוי, השיסוי וההסתה. הוא איננו מתיר לאדם לפרסם לשון הרע על אדם אחר, על ציבור או על תאגיד. נכון, ישנם עיתונאים המשתמשים בעזות מצח וללא מורא בכלי הציבורי המופקד בידיהם, לקידום אג'נדות אישיות שאין שום קשר בינן לבין העברת אינפורמציה, תחקיר עיתונאי, או הארה לציבור.
הצעת החוק שעברה בקריאה ראשונה היא כנראה תחילתו של סיום עידן בדמוקרטיה הישראלית. חברי הכנסת שתמכו בחוק המגוחך הזה אשר יזמו אותו חברי הכנסת
יריב לוין,
מאיר שטרית ואברהם מיכאל, הלכו קצת רחוק מדי עם ההצעה שיכולה להתהפך עליהם כבומרנג באחד הימים.
למישהו בכנסת מפריע מאוד, ככל הנראה, חופש הביטוי העיתונאי, ולהלן תעריפון לשון הרע החדש שאם חס וחלילה פרסמת מידע שלא מוצא חן בעיני מאן דהוא בפרלמנט הישראלי, ואתה לא חייב להיות עיתונאי לשם כך, אתה ואני ואתם יכולים להיתבע בתביעה שכזו. זה יכול להיות על פוסט שפרסמתם למשל בדף הפייסבוק שלכם, בלוג אישי, טוקבק והיד עוד נטויה. נראה כי אנחנו בתחילתו של עידן הדיקטטורה החוקתית, שבו אי-אפשר יהיה להתבטא בחופשיות נגד נבחרי הציבור שלנו מחשש לתביעה משפטית. כאמור, הנה לפניכם התעריפון:
- 600,000 - הוצאת דיבה בזדון.
- ולא פחות ממיליון וחצי שקלים - כן, מה שאתם שומעים - מיליון וחצי שקלים על הוצאת דיבה בזדון בלי מתן תגובה הולמת, קרי בלי לשלוח תגובה הולמת לתביעה מאת עורך הדין שלכם.
לא משנה אם אתם מחזיקים בדעה שמאלנית או ימנית, החוק הזה הוא חוק רע ויש לבטלו. חוק זה, כל תכליתו היא סתימת-פיות והפחדה.
נבחרי ציבור יקרים, אתם לא מורמים מעם, ואם מישהו מכם נפגע מעיתונאי או מגוף עיתונאי משדר אחר, אתם מוזמנים לתבוע ככל האזרח. יש בכנסת גל עכור נגד התקשורת, אשר מצידה אינה חוסכת את שבט לשונה ומקלדתה מהנבחרים הסוררים, ובצדק.
ח"כים ושרים יקרים, אתם לא תסתמו לאף אחד את הפה כאן, כיוון שחופש הביטוי הוא חלק ממה שמכונה דמוקרטיה ואני כאן כדי להזכיר לכם אם במקרה שכחתם.
האבסורד הוא שחברי-הכנסת חסינים מתביעות לשון הרע מתוקף תפקידם. מה שהם לא לקחו בחשבון, זה שהם לא הולכים לשבת לנצח על כיסאות עור הצבי ויום אחד גם הם יהיו חשופים לתביעת דיבה. המקלדת שלי כבר התחילה לרעוד מפחד.
