אחת לתקופה עורכת מערכת בתי-המשפט מתקפת יחסי ציבור, שכל כולה רצון טוב ומשאת נפש, להביא לשינוי הרעות החולות בהן נגועה מערכת המשפט, שנים רבות. הדברים ידועים, מוכרים ושחוקים, עד לעייפה. בעיקר מכוונים הדברים כלפי משפטים הנמשכים שנים רבות ואין רואים, עדיין, תחילתו של האור מבצבץ לקראת הגעה אל קו האופק. אז באה מערכת המשפט - בין אם זו הנהלת בתי-המשפט, בין אם זה משרד המשפטים ובין אם זה בית המשפט העליון - ומציעה תרופות פלא לחוליה של מערכת המשפט. הצרה הינה, כי מדובר - בכל הכבוד הראוי - במה שמתברר, לאחר זמן, כמקסמי שווא ובתרופות שאין בהן כל ממש.
עכשיו באו נשיא בית המשפט העליון, ד"ר אשר דן גרוניס ושרת המשפטים
ציפי לבני, ובצוותא חדא הכריזו - בסופו של שבוע זה - על רפורמה מוצעת במערכת המשפט. מה אין כוללת הצעת רפורמה זו, הכל מכל בכל. דומה, כי מרוב טוב, הנכלל בהצעת רפורמה זו, בכל הכבוד הראוי, ניחנק מעודף מתיקות. כדי לקדם הליכי משפט מהירים יותר, בתחומים האזרחיים והפליליים, כאחד, ניתנה הוראה לבתי-המשפט לנהל תיקים פליליים ברצף, בתכיפות הקרובה לתכיפות יומיומית. מעתה, יוצמדו תחומי התמחויות דווקנים לשופטים. תקנות סדר הדין האזרחי יעודכנו. משמרת אחר-הצהרים בבתי-המשפט תכלול - מכאן ואילך - הליכים משפטיים נוספים, מלבד שמיעת תיקי תביעות קטנות. חיוב בעלי-דין רבים יותר לקיים גישור חובה קודם תחילת הדיון, בהליכים אזרחיים. וכמובן, כמובן - איך שכחנו את תינוק המחמד של בית המשפט העליון - הקמת ערכאה נוספת לבית משפט לערעורים, מעל לבית המשפט המחוזי ומתחת לבית המשפט העליון.
ערכאת ערעורים נוספת? נפתח דווקא ברעיון הקרוב לליבם של שופטי בית המשפט העליון, להקים ערכאת ערעור נוספת בין בית המשפט המחוזי, לבין בית המשפט העליון. כך, סבורים הם, יהיה זמנו בידו של בית המשפט העליון, לעסוק בעניינים שברומו של עולם. כך יוכלו הם לעסוק בענייני חוקה, ביטולם או אי-ביטולם של חוקי הכנסת ושאר ענייניה מבית-מדרשה של האורקל מדלפי, בכל הכבוד הראוי. אם נקים גם בריכה בכניסה לרחבת בית המשפט העליון ובתוכה ישוטו להם - בשלווה - בכל הכבוד הראוי, מעדנות, ברבורים זקופי צוואר וצחים כשלג, הרי תושלם המהפכה החוקתית ושלום יבוא עלינו ועל בנינו ובני בנינו.
ועכשיו בואו ונפוגג בועות החלום, קודם שניסחף למחוזות רחוקים, מכדי יכולת שיבה מהם. איש מהפוליטיקאים המחזיקים בעמדות שליטה, כיום, בכנסת ובממשלה, לא יאפשר הקמת ערכאת ערעורים נוספת. במתח היומיומי הקיים בין הרשות השופטת לזו המחוקקת והמבצעת; לכל היותר יבצעו, זעיר פה, זעיר שם, שיפוצים קוסמטיים קלים,
הנראים אל חוץ, אך אינם משפיעים, לחלוטין, אל פנים. "כינונה של ערכאת ערעור נוספת בדמות בית משפט לערעורים יוביל לשמיעה מהירה יותר של ערעורים ויאפשר לבית המשפט העליון להתמקד בהכרעה בעניינים עקרוניים, ובמקרה הצורך בהרכב מורחב של שופטים", הכריז נשיא בית המשפט העליון בהודעה הפומבית המשותפת עם שרת-המשפטים.
"האמנם?", ישאל השואל ואנו נשיב לו - במידת האיפוק, במידת הצניעות וכמובן, בכל הכבוד הראוי -
"חלומות באספמיה".
לשירות חצי מיליון איש ועכשיו, מזמין אני אתכם להתקרב -
קרוב-קרוב אל מרכז העשייה הציבורית - כדי לבחון דברים, לאשורם,
בפועל ולמעשה. כל סטודנט מתחיל למשפטים, זב חוטם, המצוי בשנת לימודיו הראשונה למד, כי בסיס הפירמידה הינו בית המשפט השלום, או במקרים אחרים, בית המשפט המחוזי, לפי חלוקת סמכויות עניינים וגובהם של סכומים הנדונים בהם. מרבית מי שנזקקים לשירותם של בתי-המשפט, בתחומים האזרחיים, תובעים ונתבעים בסכומים שאינם עולים על 2,500,000 שקל, כך שהם מוצאים דרכם לבתי-משפט השלום, באזור שיפוט תל אביב.
מי שמשתייכים מבחינה אזורית לתחום שיפוט תל אביב-יפו, מלבד תושבי עיר זו, הם תושבי הערים והיישובים: אור יהודה, אפעל, בני-ברק, גבעתיים, הרצליה, כפר-שמריהו, קרית-אונו, רמת-גן ורמת-השרון. מדובר על אוכלוסייה בכמות של כמחצית מיליון תושבים, פחות או יותר. אם אין נזקקים הם לשירותי בית משפט לענייני משפחה, הממוקם ברמת-גן או לשירותי בית משפט לענייני תעבורה, הממוקם בתל אביב, אלא לשירות משפטי אזרחי נטו של בית משפט השלום, מוטב להם שיתאזרו בסבלנות רבה ומרובה.
בית משפט השלום, היעיל ביותר באזור - בית משפט השלום, בהרצליה, סגר - לאחרונה - דלתותיו, מחמת עומס יתר ואינו מקבל תיקים חדשים. בואו נדייק. החוק אינו מאפשר לבתי-משפט לדחות קבלת תיקים. לכן, לפי צו של נשיאת בית משפט השלום בתל אביב-יפו,
"נפתחים" התיקים בבית משפט השלום בהרצליה ומועברים - באותו יום - לטיפולו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו. הקיצור, בית משפט שלום אחד משרת אוכלוסייה של קרוב למחצית המיליון של העיר העמוסה ביותר.
אבטלה סמויה והיערכות מתחייבת בואו ונמשיך לבתי-המשפט המחוזיים
(אשר מפאת כבוד השופטים והשופטות המכהנים בהם, לא נמנה שמותיהם) ונעלה, אט-אט ובשקט - במדרגות בתי-משפט אלה - כדי לא להעיר את מי שהצליחו לתפוס תנומה קלה, קודם שעת צהריים. פה ושם נפתחת דלת ובעל-דין או עוזרת משפטים חוצים מסדרון - וזהו. יודע אני, כי יבוא מי שיבוא ויטיח בי, כ מדובר בהכללה גסה. ייתכן. איני מבין בהכללות, אבל עיניים יש לי ושעה שנתקל אני באבטלה סמויה, יודע אני מהי. עודי זוכר את השופט שסיים דיון באחד מבתי-המשפט המחוזיים שנקבע לשעת בוקר מאוחרת. סיים הדיון תוך שעה קלה וקודם שהספקנו לפשוט גלימותינו מעלינו ראינו אותו, מבעד החלון, נוסע לו, במכוניתו, לצורך ענייניו השוטפים. ייתכן שנסע לביתו, שכן תכף עליו יצר כתיבת פסק-דין דחוף. מי ידע? לא אני ולא הנהלת בתי-המשפט.
תיקים פליליים לא ניתן לנהל ברצף כמעט מדי יום ביומו, ועל-כך עמדתי כבר ברשימה קודמת. עורך-דין או עורכת-דין העוסק בפלילים, צריכים גם מרווח זמן בין עדות יום אתמול לעדות הבאה הצפויה להם, כדי לנתח עניינים ולהיערך כראוי לקראת החקירה הבאה. הצעת קיום שמיעת משפטים פליליים, מיום ליום, לדידי אני - בכל הכבוד הראוי - גובלת בפופוליזם וברצון לרצות את ההמון, תחת לערוך בדק-בית יסודי בחוליי המערכת השיפוטית.
אי-אפשר לכוף על עורכי-דין ועורכות-דין -
שחלק ניכר מהם הינם שכירים ושכירות, משך שנים - לשנות תנאי עבודתם,
מכאן ואילך, אך ורק בשל הרצון לקדם שמיעת משפטים, מלבד תיקי תביעות קטנות, בשעות אחר-הצהריים. כפיית שמיעת משפטים בשעות אחר-הצהריים, תיאלץ רבים לפרוש מן המקצוע, תוך הגשת גל תביעות נגד הנהלת בתי-משפט בעילה של גרם הפרת חוזי עבודה תקפים ומחייבים שלהם עם מעסיקיהם.
תקנה בסיסית וסחבת ברורה ואשר לתיקון תקנות סדר הדין האזרחי. הצחקתם אותי. נביא לדוגמה את התקנה הבסיסית המחייבת להגיש כתב-הגנה לתביעה אזרחית, תוך 30 ימים. מה דינו של בעל-דין שלא הגיש כתב-הגנה במועד? בעבר, קבעה ההלכה הפסוקה, כי אם הוגשה בקשה למתן פסק-דין ביום ה-31 ולאחר מכן מוגש כתב-הגנה ביום ה-33, לשם דוגמה, יתעלמו מכתב-ההגנה שהוגש באיחור ויינתן פסק-דין נגד בעל-הדין בשל מחדלו של בא-כוחו הרשלן. וכיצד יפוצה אותו בעל-דין. שיתבע את עורך-דינו או עורכת-דינו שהתרשלו. לצורך כך, יש להם ביטוח אחריות מקצועית.
כיום, בשם העיקרון לפיו יש
"לתת לבעל-דין יומו בבית המשפט", אין מתעלמים עוד מכתב-הגנה המצוי בתיק ואפילו שהוגש באיחור. הפסיקה החדשה קובעת, כי היום שבו נדרש בית המשפט לדון בבקשה למתן פסק-דין בהיעדר הגנה הוא הקובע? לכן, אם מוגשת בקשה למתן פסק-דין וכתוצאה מכך מגיש הצד שכנגד כתב-הגנה ואפילו באיחור רב,
מתעלמים מאיחור זה, שכן כתב-הגנה מצוי בתיק וטרם התקיים דיון, בבקשה למתן פסק-דין בהיעדר הגנה. אז אם בית המשפט העליון מגבה ומעודד, בעלי-דין ועורכי-דין רשלניים ומפרי חוק, מה הפלא שקיימת סחבת קבועה במערכת?
מה עוד שכחנו? אה, ההצעה הנפלאה לחיוב בעלי-דין רבים יותר, לקיים גישור חובה, קודם תחילת הדיון, בהליכים אזרחיים. אז בואו ותשמעו סיפור שסיפרה לי עורכת-דין ידידה על אודות מקרה שבטיפולה. שני חברי ילדות נפגשו בחתונה. אחד צלם חתונות, והשני פרח עריכת-דין. פנה עורך-הדין, עול הימים, לחברו הצלם וביקשו כי יצלם סדרת צילומי הריון של אשתו. נענה הצלם בשמחה ובתמורה התחייב עורך-הדין לייצג את הצלם בתביעה כספית שביקש להגישה. סיים הצלם מלאכתו וצילם אשת חברו ההרה, על-רקע נופים אלה או אחרים.
מששלמה מלאכתו של צלם החתונות, ביקש לראות התובענה שהכין עבורו עורך-הדין. אז הפתיע עורך-הדין ודרש שכר טירחה בסכום בן חמש ספרות, בשקלים, תוך שהוא מכחיש קיומה של עסקת ברטר בין הצדדים. נגעל צלם החתונות מהתנהגות חברו, ניתק עמו כל קשר ואת דיסקט הצילומים של אשתו ההרה העביר לו דרך חברה משותפת. בתגובה מצא עצמו צלם החתונות נתבע לשלם שכר טירחה וכן בעוולה של הפרת הפרטיות, בכך שמסר תמונות אשת עורך-הדין ההרה לחברתם המשותפת של שניים אלה. את הפתיח לסיכומיה של עורכת-הדין המייצגת את צלם החתונות הצעתי לה לפתוח בציטוט מדברי המספר האנגלי-אירי, ג'ונתן סוויפט, מספרו "מסעות
גוליבר" המלא והבלתי מצונזר. "יש בינינו אנשים שלומדו לומר על הלבן - שחור ועל השחור - לבן", כותב הוא בספרו ובמענה לשאלה מי הם אותם אנשים, משיב הוא, נחרצות: "ואלה הם עורכי-הדין".
לא לבית משפט של חוקה למי ששכח, אנחנו לא ביפן וכאן כל אחד תובע את משנהו. אם יכול היה, היה תובע אף את עצמו או שולח לעצמו הודעה לצד שלישי. לכן, כל הדיבורים על הרחבת מוסד הגישור הכפוי - בכל הכבוד הראוי - הם שטות גמורה. מי שרוצה גישור או פישור אינו נוקט במהלך של הגשת תביעה משפטית, שנתפש כמהלך אלים ותוקפני. מי שכבר פתח במהלך כזה, איך ישיב חרב לנדנה ולא ייחשב פראייר בקרב חבריו ומרעיו?
תושבי ארצות-הברית של אמריקה נזקקו לתקופת זמן של הרבה מעבר למאה שנים כדי לייצב את הדמוקרטיה שלהם, כמו-גם ליתן לבית המשפט העליון את מעמדו הראוי ולהפכו לבית משפט לחוקה. בארצות הברית של אמריקה יש חוקה ואצלנו - בין 120 המחוקקים, נכללת גם ח"כ
אורית סטרוק, כמחוקקת לכל דבר ועניין שהוא. אצבעה של ח"כ אורית סטרוק, זהה במניין הקולות לשווי אצבעם של מחוקקים לשעבר, דוגמת מנחם בגין, דוד בן-גוריון ועוד.
השופט ד"ר אשר דן גרוניס, מסיים תפקידו כנשיא בית המשפט העליון בתאריך 17 בחודש ינואר שנת 2015. לא נראה כי נשיאו המכהן של בית המשפט העליון יצליח - בתקופת כהונתו, בת השנה בלבד - להפוך את בית המשפט שבראשו הוא עומד, לבית משפט של חוקה. מוטב יתרכזו שופטי בית המשפט העליון בעניינים המסורים בידיהם, בדרך של שינוי הלכה פסוקה בפסקי-דין חדישים שיצאו מלפניהם. החמרה עם בעלי-דין המזלזלים במערכת השיפוטית ובמועדים המחייבים אותם ואותה,
גם יחד, אמורים להיות אחת מאלפי הסנוניות המבשרות בואו של אביב השינוי הצפוי. רק לאחר מכן ניתן יהיה - אם בכלל - לפנות למלאכת הקמת בית משפט לחוקה והקמת ערכאת ערעורים נוספת, בין בית המשפט המחוזי לבין בית המשפט העליון.
