האווירה הכללית שמוביל הממשל הטורקי נגד ישראל ברחבי טורקיה ובאזור הולכת ומחמירה. לצד הכוונה להוציא את המשט הנוסף לכיוון עזה המתעכב בינתיים, התקיימו החודש מול משרדי הממשלה באנקרה הפגנות הקוראות לנתק לחלוטין את קשרי המסחר עם ישראל ובפן הבינלאומי טורקיה חברה למדינות התובעות מבית הדין הבינלאומי קיום משפט לנציגי הממשלה והצבא הישראלי בעקבות המלחמה בעזה. אנשי עסקים משתי המדינות החלו לחפש שיתופי פעולה עסקיים במדינות אחרות. כותב מאמר זה שב לפני כמה ימים מביקור עסקי מוצלח עם לקוח בינלאומי-טורקי במדינה שלישית. סוגיית הסיוע המוצנח לבדה לא הייתה מביאה את הטורקים לצעד כה קיצוני, שאומנם משרת את ארדואן מול בסיס קהל המצביעים שלו, אך מכתים אותו מול חלק בלתי מבוטל ממדינות המערב, ובמיוחד ארה"ב. ההפך! טורקיה העבירה ציוד רב דרך גורמים שלישיים לפלשתינים בעזה אך התשובה לכך טמונה בתסכול שהצטבר לאחרונה בארמון הנשיאות באנקרה סביב ההדרה הטורקית מדיוני "היום שאחרי" ברצועת עזה.

זה שבנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, לא רוצה שהמלחמה הזו תיגמר, זה כבר ברור לכל. אמרנו את זה לפני חודשים. וכמו שזה נראה, אנחנו נגיד את זה עוד הרבה חודשים קדימה. ראש הממשלה מדבר על "ניצחון מוחלט" אבל מתכוון לזה בערך כמו שכולנו מחכים ל"גאולה שלמה" או לביאת המשיח (האמיתי - לא זה המדומה). המלחמה הזו זה הצידוק היחיד שהוא ממציא לעצמו להישארותו בתמונה. אם הייתה הנהגה בישראל, היא הייתה מכוונת ל"מצב סיום" רצוי ונוקטת פעולות בדרך אליו. מכיוון שההנהגה בישראל פוחדת מ"מצב סיום", היא עסוקה אך ורק בשימור והמשך המצב הנוכחי.

אם אתם חושבים שהשימוש של האויב הערבי באונס כנשק מלחמה החל רק ב-7 באוקטובר, אז אתם פשוט לא יודעים היסטוריה.

200 ימים לאחר פרוץ מלחמת חרבות ברזל, יצא אל האקרנים מכתב ההתפטרות של האלוף אהרן חליווה, ראש אמ"ן. האם הדמעות הניגרות מהמכתב הן דמעות אמת? האם הן דמעות תנין? התשובה היא שלא נדע לעולם. מה שאנו כן יודעים, או מה שאנו סבורים שאנו יודעים, הוא העובדה שהסנגוריה הצבאית גייסה למילואים עורכי דין צמרת, לצורך סיוע לבכירי צה"ל בהכנה לתחקירים, ולכן אין זה מן הנמנע שהמכתב הזה כבר טבול בעצות עורך או עורכת דין.

לא עברו כמה שעות מאותם רגעים היסטוריים של נחת רוח שלא לדבר על הקלה ציבורית אדירה לאחר שצה"ל מחק את אות קין ממצחו וסומק הופיע בלחייו כדי שנשמע כמה מן הפיות הגדולים והמעווותים בתגובה להצלחת צה"ל בסיקול התקפה רבתי של אירן נגד ישראל. השר איתמר בן-גביר כתב בחשבון ה-X שלו ש"עכשיו חייבים התקפה מוחצת". ולא זו בלבד אלא לאחר התגובה הישראלית נגד אירן הביריון הזה זלזל בפעולה, חרף ההוראה של ראש המשלה שלא להתבטא בנושא. האיש הזה מתגרה בראש וראשונה בממשלה ובעיקר בראש הממשלה וזה מנגב את הפה ואומר כי זאת לא יריקה אלא גשם.

הימים האחרונים של חול המועד וחג שביעי של פסח חלפו והותירו בנו תמיהה: בעמודים הראשונים על העיתונים נדפסו הצילומים הצבעוניים של הנשיא ג'ו והוא חובק אל חזהו את הילדה הישראלית אביגיל, בת ארבע. נדמה לנו כי החמצנו יחוס פרשנות מתבקשת לצילום זה, חסר תקדים. ההחלטה של הנשיא ג'ו להתייצב עם אביגיל החבוקה מול המצלמות הייתה הפגנת פתיחות, גילוי של אנושיות ואפילו ביטוי למדינאות נבונה.

בערב שבת שוב ישבו הפרשנים הצבאיים באולפני החדשות ופירשו עבור הציבור את הקורה במלחמה. וגם בערב שבת, כמו בכל ערב מאז תחילת המערכה, הפרשנים הצבאיים לא אמרו מילה של ביקורת על האסטרטגיה הצבאית הכושלת של הרמטכ"ל והמטכ"ל, שלא השיגה אף אחת ממטרות המלחמה שנקבעו.

ישראל, המדינה המוכה והחבולה מאז פרוץ מלחמת שמחת תורה ב-7 באוקטובר 2023, מנהלת מלחמה בכמה וכמה חזיתות. אחת קשה מרעותה. השבועות הראשונים של המלחמה, כאשר ההלם היה עדיין בשיאו, התאפיינו בגילויי אחדות, לרבות הקמת ממשלת חירום לאומית. כעבור חודשים מעטים, ההלם שכך, ועם ישראל חזר לסורו, ל-6 באוקטובר:

כולנו מכירים את המצב בו רכשנו מערכת אבטחה נהדרת לבית: מצלמות אבטחה, חיישני תנועה, מכשירי זיהוי ביומטרי, וקוד כניסה שצריך להקיש כדי לפתוח את שער הבית. אלא, שכל פעם ששליח מחייג אנחנו נותנים לשליח את הקוד, עד כדי כך שבאמת הקוד הזה לא שווה כלום.