ביום ראשון בצהריים קיבלתי SMS מפתיע: "אנא התקשר אלי בדחיפות, איתן ורטהיימר".
איתן ורטהיימר, יו"ר קבוצת ישקר, אינו מסוג אילי ההון או אנשי העסקים שמשאיר הודעות SMS לעיתונאים הוא ירש מאביו את הגישה הקרירה לעיתונות ולחשיפה. כמה שפחות עיתונות, כמה שפחות מידע על החברה כך יותר טוב.
"אני צריך להיפגש איתך דחוף", הוא אומר לי.
כמה דחוף? "עכשיו".
זה מאוד לא נוח, יש לי בוקר מאוד עמוס, זה יכול לחכות למחר? שאלתי בזהירות.
"איפה אתה? אני מגיע אליך", הוא הודיע.
אם ורטהיימר מתעקש להגיע אלי מייד כנראה שזה חשוב. הסכמתי מייד.
תוך שעה הוא הופיע, במונית, נכנס לבית הקפה בו ישבתי, תיק גדול ביד, שני מכשירים סלולרים על החגורה, איש עבודה, בלי שום גינונים של מיליארדר.
"נו איתן, אני מת מסקרנות", אני אומר לו.
"גיא, באתי להגיד לך שאני לא יכול להגיד לך כלום. מצטער, אני מאוד רוצה, אבל לא יכול להגיד כלום", אומר איתן.
"אתה רציני? בשביל זה באת לרעננה?".
"אני רציני לחלוטין", הוא משיב, "באתי לבקש ממך שתפנה את סוף השבוע הקרוב. אני רוצה שתגיע לניו יורק ומשם אני רוצה לקחת אותך לאירוע גדול שעליו אני לא יכול לדבר". "איתן, אני מודה על ההזמנה, באמת תודה, אבל אני לא רואה את עצמי עולה על מטוס ונוסע לארה"ב ל-3 ימים בלי סיבה ברורה", סירבתי בנימוס.
אחרי דין ודברים בו איתן מסרב לזוז מילימטר מעמדתו, נפרדנו כידידים ונדברנו להיות בקשר בסוף השבוע, כאשר איתן יוכל לדבר. קיוויתי שהוא ישנה את דעתו אבל לא שמעתי ממנו כל השבוע.
עידכנתי את העורכים והכתבים באתר ובעיתון שככל הנראה תודיע ישקר בסוף השבוע על רכישה גדולה בארה"ב וצריך להיות עירניים. אם יהיה משהו חשוב, הרשתות הזרות ימהרו לדווח.
אבל ביום שישי בצהריים, בעודי משוטט באתרי החדשות הבינלאומיים התעורר אצלי לפתע חשד וככל שנקפו הדקות הוא התחזק והלך.
אירוע גדול, עסקי, בסוף השבוע? הרי משהו כאן לא מסתדר, אמרתי לעצמי, ממתי עורכים מסיבות עיתונאים ומכריזים על עסקות בסוף שבוע?
ואז, כאשר נתקלתי בכותרת הראשית של ה"וול סטריט ג'ורנל" באתר העיתון, כבר לא היה לי ספק: "אלפי משקיעים נוהרים לאומהה, נברסקה לשמוע את האורקל של עולם העסקים וורן באפט באסיפה הכללית השנתית. הערכות עשוי להכריז על רכישה גדולה".
וורן באפט קונה את ישקר. לא היה לי ספק - מטורף, מפתיע וחצוף ככל שנשמע הרעיון שעלה לי לפתע בראש זאת הסיבה שוורטהיימר החליט שאני חייב להיות שם, אמרתי לעצמי.
אחר הצהרים, שעון ישראל, התקשרתי לסלולרי של ורטהיימר שהיה כבר בארה"ב. "נפל לי האסימון" אמרתי לו, "אני יודע איפה אתה נמצא".
"אל תנסה אותי, רולניק, אני לא אענה לך, אני לא יכול לדבר, אתה מבין שזה יכול להרוס את העסקה", הוא ענה.
"איתן, אתה נמצא באומהה, נברסקה".
שקט מהצד השני של הקו."רולניק, אני לא יכול לענות לך".
"אל תענה לי, אני מבין את הרגישות, באפט רוצה לשמור את החדשות הגדולות לאסיפה הכללית מחר בבוקר", ניסיתי לדוג מידע.
"אני לא יכול לענות", השיב ורטהיימר.
"אז תענה לי רק על השאלה הבאה, האם כדאי לי עכשיו לקנות כרטיס לטיסה הבאה לניו-יורק ומשם לנברסקה?".
"אני לא עונה לך, אני רק יכול להגיד: תבוא, תבוא, אתה לא תצטער, זה יהיה אירוע היסטורי".
שעתיים לאחר מכן כבר הייתי בדרך לשדה התעופה.
ב-11 בלילה, שעה לפני ההמראה התקשרתי לדני גולדמן, מנהל הכספים של ישקר שנמצא גם הוא בחו"ל.
"דני, אני עולה על מטוס, אין שם חיבור לאינטרנט, אני לא אוכל להדליף, אתה חייב לתת לי את הכותרת: יש לנו באתר כבר שרשרת ידיעות שהכנו בשעתיים האחרונות על באפט המשקיע בישקר, אין לי ספק שזה הסיפור תגיד לי רק את הסכום והאחוזים: 20%, 30%, 50% תמורת מיליארד, שניים"?
"טוב, תקשיב, אני מקריא את ההודעה", התרצה סוף סוף גולדמן, "חברת ברקשייר האת'וואי הודיעה הערב יחד עם משפחת ורטהיימר כי הסכימה לרכוש 80% מחברת ישקר לפי שווי חברה של 5 מיליארד דולר...".
"הלו, דני, אני לא שומע טוב. אמרת 5 מיליארד דולר?". "שמעת טוב".
זה מספיק לי, אני סוגר, המטוס ממריא, נתראה בנברסקה.
