הצעה: להקים בישראל בית משפט לחברות

נראה שהמלצתו של פרופ' גושן לכינונו של בית משפט מתמחה לדיני חברות ודיני ניירות ערך עוד רחוקה מיישום. גושן עצמו נשמע אופטימי. לדבריו, מדובר אומנם בחזון, אך לא כזה שייקח שנים. הוא מאמין, כי ההשקעה כדאית והיא תחזיר את עצמה בסופו של דבר ע"י הקטנת רמת ההתדיינות. מעל הכל, הוא מודע לכך שהדוגמא של דלוור היא ייחודית בעולם, אך הוא סבור שהיא ראויה גם ראויה לחיקוי ותביא תועלת למגזר העסקי בישראל.

ביום חמישי הקרוב (25.5.06), יתקיים בקריה האקדמית אונו, כנס בנושא זה בראשות פרופ' גושן ובהשתתפות נשיא בית המשפט העליון פרופ' אהרן ברק, שופטים ממדינת דלוור, משה טרי, יושב-ראש הרשות לניירות ערך, ועורכי דין מארה"ב.

מעט רקע היסטורי: עד 1911, רוב החברות בארה"ב התאגדו בניו ג'רזי, מדינה תעשייתית גדולה. זאת מאחר שפעל במקום חוק חברות מתקדם וכן היה שם בית משפט המתמחה בדיני חברות. השופטים היו מיומנים מאד, והיתה עקביות בפסיקה משום שאותם שופטים דנו בכל המקרים. מאחר שהיו הרבה התדיינויות, היה בסיס רחב לתקדימים, שמאפשרים להסתמך ולתכנן.

הכל עבד כמו שעון שוויצרי עד שבשנת 1911 בא לשכונה מושל חדש, וודרו וילסון, לימים נשיא ארה"ב, שטען שהחוק אינו מגן על בעלי המניות. הוא מאפשר למנהלים לעשות ככל העולה על רוחם. וילסון הכניס תשעה תיקונים לחוק, תיקונים שנדחו על הסף בידי הקהילה העסקית.

בינתיים, מדרום לניו-יורק, שוכנת לה מדינה קטנה בשם דלוור. במדינה זו היה חוק חברות זהה לזה שבניו ג'רזי וגם לה היה בימ"ש מתמחה לניירות ערך. דלוור הודיעה, שאצלה אין תיקונים וכל התקדימים שניתנו בניו ג'רזי, הם תקדימים מחייבים בדלוור. היא אימצה את כל התשתית הפסיקתית של ניו ג'רזי והחוק שהיה לה לפני התיקונים והפכה להיות המרכז של בית משפט מתמחה לדיני חברות.

כיום, רשומות בדלוור למעלה משני שליש מהחברות הנסחרות בארה"ב. 50% מהחברות הפרטיות, ו- 60% מחברות ההיי-טק הישראליות. בית המשפט המתמחה לדיני החברות שבדלוור נחשב לבית המשפט הטוב והיעיל מסוגו בעולם.

את ההצלחה האמריקנית של דלוור, מעוניין פרופ' גושן לייבא לישראל, ואולם, הצעתו של גושן מעוררת ביקורת רבה בקהילה המשפטית בישראל. ד"ר עמיר ליכט, דיקן ביה"ס למשפטים במרכז הבינתחומי בהרצליה ופרופסור נספח בביה"ס למשפטים באוניברסיטת ברקלי בקליפורניה, טוען כי הצעתו של פרופ' גושן היא אולי רעיון חביב, אך מיותר לגמרי.

מדובר, לדבריו, בהצעה לא חיונית העמוסה בבעיות יישום קשות. מעל הכל, ד"ר ליכט שולל תכלית השלילה את הרעיון שהקמת בית דין מתמחה תייתר רגולציה כזו או אחרת. לדבריו, אם אכן כך יעשה מדובר יהיה בשגיאה קולוסאלית. "הרעיון לכרוך את הקמת ביה"ד בשינוי במשטר המשפטי הוא לא פחות מאשר קטסטרופה", קובע ליכט בנחרצות.

ליכט גם אינו משוכנע שהמודל של דלוור אכן ראוי לחיקוי. לדבריו, ההבדלים בין אופי השוק בישראל ובארה"ב מעמידים בספק את מידת התאמתו של מודל דלוור לישראל. בעוד שבארה"ב השליטה היא מפוזרת ועיקר ההתדיינות נוגעות להצעות רכש והשתלטויות שנובעות מאופי השוק, בארץ, רכישות ומיזוגים נסגרים בין בעלי שליטה בגלל אופיו הריכוזי של שוק ההון הישראלי, מה שמייתר את הצורך בדלוור.

לעומת הביקורת הנרחבת בקהילה המשפטית, הצעתו של גושן זוכה לעדנה בקרב אנשי עסקים ישראלים. דני גולדשטיין, יו"ר איגוד החברות הציבוריות ויו"ר "פורמולה", אומר כי המצב הקיים הוא רע מאוד, שכן חלק מהבעיות עמן מתמודד המגזר העסקי בישראל מוכרעות ע"י שופטים שחסרים התמחות בתחום. כך נקבעים תקדימים שרחוקים מכוונת המחוקק וחלק נכבד מהם אף גובל באבסורד.

גולדשטיין סבור, כי קיומה של ישות משפטית מתמחה תגביר את ביטחון כל הגורמים הפועלים בשוק ההון ובתעשיית ניירות הערך. השופטים יפסקו בצורה ראויה והדבר יוכל להביא להקטנת הרגולציה הישראלית, שבנויה רבדים-רבדים. כך גם נדמה יותר לנאורות שבמדינות, כאשר על כס השיפוט יישבו שופטים שמכירים את הנושא.

בנוסף, טוען גולדשטיין, מידת ההיתכנות של הקמת בית משפט מתמחה תלויה רק בשאלת התקציב. "אם ייווצר תיעדוף נכון ניתן יהיה להקים את מערכת המשפט החדשה ולגייס לשורותיה מומחים מהשוק הפרטי ומהאקדמיה וכאלה לא חסרים במקומותינו".