רשומה רפואית לאומית אחודה אומנם יכולה לחסוך יום אשפוז וזמן יקר, אך היא אינה מבטיחה הגנת פרטיות וחיסיון רפואי.
לפני כשנה הוחלט להקים רשומה רפואית לאומית אחודה וממוחשבת, בה ניתן יהיה לרכז את כל הידע הרפואי הקיים על כל אזרח.
כיום ישנה בעיה כלל עולמית בנושא זה. אצל כל רופא בתחומו קיים מאגר מידע פרטי המכיל נתונים ובדיקות שנערכו באותה מרפאה. כאשר החולה ניגש למרפאה אחרת, הרופא אינו יכול לפרוס על צג המחשב את הבדיקות שאותו חולה עשה במקומות אחרים, אלא החולה הוא זה שצריך לעדכן את הרופא ולעיתים הרופא מבקש מהחולה לעבור את אותן בדיקות שנית. לכן, הוחלט להקים מאגר מידע שישמש כתיק כללי של כל חולה וכאשר המטופל מגיע לרופא, הוא יוכל לפתוח את המאגר לבדוק את כל המידע הקיים לגביו.
המאגר אומנם חוסך זמן לרופאים ולחולים וטירחה מצד החולה לספר שוב ושוב לרופאים השונים את עברו הרפואי, אולם ישנם פציינטים שאינם מעונינים לחשוף את עברם, כגון: נטיות נפשיות, בחורה שמעוניינת לבצע הפלה, אנשים שחלו במחלות מין, גיל, עיסוק, ניתוח פלסטי, רופא שיניים ולא לכל רופא נתונים אלה בכלל רלוונטיים.
בכנס שנערך אתמול במרכז לאתיקה בירושלים בנושא זה אמר פרופ' אחיטוב, ראש מכון נטוויז'ן לחקר האינטרנט באוניברסיטת תל אביב, כי על-פי מחקר שנערך ב"הדסה" וטרם פורסם, רשומה רפואית לאומית אחודה חוסכת אשפוז של יום. המידע הזמין שיש לרופא מאפשר לו שלא לערוך מחדש בדיקות רפואיות שבוצעו בעבר.
פרופ' אבינועם רכז, יו"ר הלשכה לאתיקה של ההסתדרות הרפואית ומנהל תחום אתיקה במרכז לאתיקה, מסר: "הדרך הטובה ביותר למנוע חיטוטים בתיקים זה לאפשר לחולים להיכנס לתיק הרפואי כל יום ולבדוק מי נכנס לתיק שלהם. כל אחד ידע שכניסה לתיק ללא הצדקה היא עבירה שהמדינה מענישה עליה".
לדברי עו"ד דלית דרור, ראש תחום משפט ציבורי במשרד המשפטים, "מערכת רפואית אחודה מצטיירת כ"אח גדול" כי היא מקיפה מידע עצום על האזרחים. יש חשש לפגיעה עצומה מצד המדינה בעלת הזרועות התמנוניות. ברגע שיש מאגר מידע מאוחד, יש סכנה של דליפת מידע. מספיקה לכך חוליה עבריינית אחת. כמו-כן, ישנו חשש שהמערכת תנוצל ככלי משמעתי ומשפטי נגד רופאים".
עוד הוסיפה, כי בעולם אין תקדים לרשומה רפואית ברמה לאומית והמדינות בעלות הניסיון הרב ביותר בנושא הן אוסטרליה, קנדה וארה"ב.
