אזרחים רבים שוכחים חפצים באוטובוסים הציבוריים, אך אשה אחת ששכחה את מכשיר הטלפון הסלולרי שלה באוטובוס אגד לא ויתרה ודרשה מהחברה להשיב לה את האבידה - ועקשנותה השתלמה.
ראשיתו של הסיפור במאי 2005, אז שכחה שמחה חושנגי את מכשיר הטלפון הנייד שלה באוטובוס של חברת "אגד" בעכו. היא טרחה והתקשרה למודיעין "אגד" בעכו, תיארה את המכשיר בפני פקידה ששמה נורית ונמסר לה כי נהג האוטובוס מצא את המכשיר והעבירו לפקידת המודיעין בעכו.
כשהגיעה האישה לעמדת המודיעין על-מנת לקחת את המכשיר, התברר לה כי המכשיר נמסר לאדם אחר, לנער אשר בכל שבוע היה קונה מהפקידה כרטיסיות.
חושנגי, שהביעה תמיהה על כך שהמכשיר נמסר לאחר על אף שיחת הטלפון עם "פקידת האבידות", הגישה תביעה נגד חברת אגד לביהמ"ש לתביעות קטנות וטענה כי הפקידה העבירה את המכשיר לנער מבלי לחקור האם המכשיר אכן שייך לו. ודרשה את החזר המכשיר או פיצוי בסך 2,000 שקלים.
חברת אגד טענה בבית המשפט כי האישה אומנם התקשרה לחברה על-מנת לברר לגבי המכשיר, אך עשתה זאת לאחר שהמכשיר נמסר לגבר שמסר סימנים לגבי המכשיר והמכשיר נמסר לו. "אין לנו שום אחריות לעניין", סיכמו אנשי החברה.
השופטת זהבה בנר לא קיבלה את טענות החברה, והזכירה כי אגד "מצאה עצמה שלא מרצונה מטפלת באבידות של חפצים", אך אין בחברה נהלים מסודרים של טיפול באבידות.
בנר טענה כי חברת אגד למעשה מתפקדת כ"שומר חינם", כך שעל-פי החוק תהיה חייבת החברה בפיצוי במידה והתרשלה. "בנסיבות אלו כאשר המאמץ מצד המחזיק הוא קטן ביותר בהשוואה לנזק או לאבדן, ניתן לחייבו בנקיטת פעולות מסויימות", כתבה בנר בפסק דינה.
הסתפקותה של פקידת האבידות בשאלות שלא היה בהם כדי לעמוד על זהותו האמיתית של בעל המכשיר, לא עומדת לדעת בנר "ברף ההתנהגותי הראוי בנסיבות אלו". היא אף ציינה כי לו היתה הפקידה מבררת עם הבחור את מספר הפלאפון ובודקת אמיתות תשובתו ע"י חיוג המספר ממכשיר חיצוני אחר, היתה יכולה לעמוד על הזיקה בין המבקש לבין המכשיר והיתה "יוצאת ידי חובתה".
"שאלות בדבר צבעו של המכשיר אינן מספיקות לצרכים אלה. מדובר במאמץ זניח שהיה ראוי להינקט ומשלא ננקט, יש לחייב הנתבעת על הנזק שנגרם", חתמה בנר את פסק הדין וחייבה את אגד לשלם לנוסעת השכחנית פיצוי בסך 550 שקלים.
