חולים במחלת פרקינסון עשויים להיות אפאטיים (אדישים) גם מבלי לסבול מדיכאון, ואפאטיה עשויה להיות המאפיין המרכזי של פרקינסון, כך עולה ממחקר אמריקני.
המחקר, של מדענים מאוניברסיטת פלורידה, מראה את החשיבות בזיהוי הן של אפאטיה והן של דיכאון וזאת בכדי שהחולים יוכלו לקבל טיפול מתאים.
החוקרים השוו 80 חולי פריקנסון ל- 20 אנשים הסובלים מהפרעה תנועתית אחרת הנקראת דיסטוניה (ליקוי במתח השרירים).
הם גילו כי 51% מחולי הפרקינסון הראו סימנים משמעותיים של אפאטיה, בהשוואה ל- 20% מחולי הדיסטוניה. אפאטיה ללא דיכאון זוהתה בקרב 29% מחולי הפרקינסון ולא אצל אף אחד מחולי הדיסטוניה. אצל שתי הקבוצות נראה שיעור דומה של דיכאון.
אבחון שגוי
לאפאטיה ודיכאון תסמינים משותפים רבים, והמשמעות היא כי הם עלולים שלא להיות מאובחנים בצורה נכונה. חוסר מוטיבציה, חוסר עניין, הפסקת פעילות הדורשת מאמץ, מצב רוח אדיש, ושוויון נפש הם בין המאפיינים של אפאטיה.
החוקרים סבורים כי קיימת חשיבות להסביר לבני המשפחה ולמטפלים את נושא האפאטיה כדי לעזור להם להבין כי מדובר בתכונה המאפיינת את מחלת הפרקינסון. התנהגות אפאטית אינה משהו שהחולה יכול לשלוט בו והיא אינה סימן לעצלנות או לכך שהחולה מקשה על הסביבה - היא תסמין למחלת פרקינסון.
במהדורה נילווית, נוירולוגים מאוניברסיטת רוצ'סטר שבניו-יורק ציינו כי הקריטריון הנוכחי לאבחון דיכאון עשוי שלא להתאים לחולי פרקינסון.
אדם החולה במחלת פרקינסון עשוי להיות מאובחן עם דיכאון קל בהתבסס רק על האפאטיה שהוא מפגין. ההכרה כי אפאטיה יכולה להופיע ללא דיכאון היא חשובה בכדי להמנע מאבחון שגוי ולטפל בהפרעה דכאונית שאינה קיימת.
