פעמים רבות טוענים משפטנים כי החלטות המתקבלות בבית המשפט הגבוה לצדק אינן משפטיות גרידא, כי אם מושפעות גם מהשקפות העולם של השופטים, סגנון חייהם והרקע ממנו הם באים, כאשר על-רקע זה הושמעה בעבר ביקורת על מה שמכונה "ההומוגניות של בית המשפט העליון".
כך למשל, בעתירות שהוגשו לבג"צ לפני כשנה בנושא חוק פינוי-פיצוי, סברו עשרה שופטים כי דין העתירות להידחות, בעוד שהשופט אדמונד לוי, הבא מרקע דתי וימני סבר כי יש לקבל את העתירות ולפסול את החוק. על החלטה זו כתב אז הפרשן המשפטי של מעריב משה גורלי את הדברים הבאים: "מי שסקרן לדעת איך ייראה בית משפט לחוקה ששופטיו מתמנים על בסיס פוליטי-אידיאולוגי, מוטב שיקרא את דעת המיעוט של השופט אדמונד לוי... זה לא רק פוליטיזציה של השיפוט, זה לא רק ביטול מסיבי של החלטות כנסת וממשלה - זה גם הרס בית המשפט העליון", לא פחות.
בפסק דין שהתקבל (ד', 16.8.06) בבג"צ, נראה כי דעותיהם של השופטים מנוגדות לשיוך הסוציו-פוליטי הטבעי שלהם.
המדובר בעתירה שהגישה אישה ובה ביקשה לבטל החלטה של בית הדין הרבני בפ"ת וביה"ד הרבני הגדול שהחליטו להפחית את תשלום המזונות החודשי שלה מ- 3,000 שקלים ל- 2,000 בלבד.
לטענת האישה הפחתת המזונות בידי בית הדין נעשתה שלא כדין, וזאת לאור הסכמתו של האב בהליך קודם למזונות בשיעור 3,000 שקלים ומאחר, שבין לבין, משכורתו עלתה מ-4,000 שקלים ל-6,000 שקלים, ואילו צרכיהם של הילדים לא פחתו כי אם עלו; מכאן, שפסיקת בתי הדין הרבניים נוגדת מושכלות ראשונים של צדק, ועל בית המשפט להתערב ולבטל את ההחלטה.
עו"ד יעקובי, היועץ המשפטי של מערכת בתי הדין הרבניים, טען מנגד, כי אין מקום להתערבות בג"צ בפסיקת בתי הדין הרבניים במזונות הילדים במקרה זה. בתי הדין ריבוניים לדון ולשקול את שאלת המזונות המצויה בתחום סמכותם, וכך הם נהגו במקרה זה.
השופט אדמונד לוי, שהינו חובש כיפה, סבר כי יש לקבל את העתירה. "מסקנתי היא כי ההליכים אשר התקיימו בפני משיבים 1 ו-2 בעניינם של העותרים, אינם עושים צדק עם האחרונים, הואיל והם לוקים בפגמים דיוניים ומהותיים, בהם כרוכה פגיעה בעקרונות יסוד של שפיטה, וממילא גם בצדק הטבעי" קבע לוי שהוסיף כי "אם דעתי היתה נשמעת, היינו מורים על הוצאתו של צו על תנאי כנגד המשיבים כולם, מתוך כוונה להביא בסופו של דבר לדיון מחודש, ראוי ומעמיק, בשאלת מזונותיהם של העותרים".
ואולם להגנת סמכותו של ביה"ד הרבני נזעקו דווקא שתי השופטות החילוניות שבהרכב אילה פרוקצ'יה ואסתר חיות. פרוקצ'יה כתבה בפסק דינה כי "מושכלות ראשונים הם, כי אין בית משפט זה יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הדתיים. התערבותו מוגבלת למקרים קיצוניים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות צדק טבעי, סטייה מהוראות חוק המכוונות לבית הדין הדתי, או כאשר נדרש סעד מן הצדק מקום שהענין אינו בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר".
השופטת חיות סמכה את ידיה על עמיתתה, באומרה כי "אכן, לא מן הנמנע הוא כי אילו היה עלינו להכריע בסוגיית מזונות העותרים, היינו מגיעים לתוצאה שונה אך העובדה לבדה שדעתנו אינה נוחה מסכום המזונות שנפסק לעותרים, אינה עילה מספקת להתערב בפסיקת בתי-הדין הרבניים שהכריעו בסכסוך המזונות הנדון בגדר סמכותם כדין".
