בחודש מרס 2004 גילה בועז יפעת מרמת השרון שעיריית תל אביב עיקלה את חשבון הבנק שלו בגין אי תשלום דוח חנייה.
יפעת שלא הצליח לבטל את עול הגזירה, תבע בחודש אפריל השנה את עיריית תל אביב בבית המשפט לתביעות קטנות בעיר בסכום של 1,194 שקל.
לדבריו, הדוח בסך 275.5 שקל ניתן בטעות ושלא בצדק, לאחר שחנה במקום המיועד לחניית רכב של אנשי קצין העיר. "שלחתי לעיריה עותק מפנייתה של סגן קציר העיר לבטל את הדוח, אך לשווא".
לטענתו, העיריה עיקלה את חשבון הבנק מבלי להמתין לממצאי בדיקת נציב קבילות הציבור, ולאור זאת ההליך פסול. "מחלקת פניות הציבור השיבה שמאחר והדוח נרשם בגין חנייה בתחום אין עצירה (אדום לבן), ולא בתחום המותר לחניית רכבי קצין העיר, הרי שהדוח נערך כדין ואין עילה לביטולו". עיריית תל אביב חייבה סך הכול את יפעת בסכום של 289 שקל הכוללים גם הוצאות גבייה.
יפעת ביקש לבטל את הדוחות ולחייב את העיריה בפיצויי עונשין למען יראו וייראו, "ולהורות שמחציתם ישולם לארגון שרה".
עיריית תל אביב הגישה לבית המשפט בקשה לדחות את התביעה בטענה שאין לו סמכות לדון בסוגיה. "הסמכות לדון בעבירות על-פי חוקי העזר כולל עבירות החניה דנן והעונשים בגינן, נתונה לבית במשפט לעניינים מקומיים ולא לבית משפט נכבד זה".
העיריה הפנתה להלכה שנקבעה לאחרונה (5.12.05) בבית המשפט העליון ב- ע"א 8080/99 נפתלי וקס ואח' נגד עיריית תל אביב לפיה הדרך לתקוף את חוקיותם של קנסות ודוחות היא באמצעות פנייה לבית המשפט לעניינים מקומיים. העיריה צרפה פסקי דין מבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב מהם עולה שאין לו סמכות לבטל תשלום קנס אלא לבית המשפט לעניינים מקומיים.
בועז יפעת שנתבקש להגיב תוך 7 ימים לבקשה, השיב שהוא מסכים שהתביעה תידחה וכך היה.
