בית המשפט העליון קיבל את ערעורה של חברת היהלום וביטל את צו המניעה הזמני שניתן נגדה בבית המשפט המחוזי בתל אביב בידי השופט זפט. הבקשה לצו מניעה זמני הוגשה בידי חברת דיאליט שדרשה למנוע מהיהלום ואברהם הרר את ייצורן של מכונות ליטוש יהלומים שלטענתה מפר את זכויות הקניין הרוחני שלה.
הבקשה למתן צו המניעה הזמני הוגשה תחילה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, אשר קיבל אותה וקבע כי על המשיבים להימנע מייצור ושיווק שתי מכונות ליטוש יהלומים מתוצרתם, הן בישראל והן מחוצה לה.
היהלום ואברהם הרר ערערו, באמצעות עו"ד חן בוכניק ממשרד חג'ג', בוכניק, וינשטיין ושות', על ההחלטה לבית המשפט העליון.
השופט אשר גרוניס שדן בערעור, נדרש לראשונה לטענת אקסטריטוריאליות ביחס לדיני הקניין הרוחני בישראל. גרוניס קיבל את הערעור בחלקו, וקבע כי צו המניעה הזמני יבוטל ככל שהוא מתייחס למעשים והפרות שנעשו מחוץ לגבולות מדינת ישראל, וככל שהוא חל על "מכלולים פנימיים" ועל "ציוד היקפי" של המכונות.
השאלה העיקרית שהתעוררה במקרה זה, היתה האם ראוי היה ליתן צו מניעה זמני האוסר על המבקשים להפר זכות של קניין רוחני ישראלי, כאשר ההפרה הנטענת בוצעה מחוץ לגבולות מדינת ישראל.
בית המשפט העליון קבע, בהתאם לגישה הרווחת גם בשיטות משפט זרות, לרבות אנגליה, אוסטרליה, ארה"ב, ניו-זילנד ועוד, ובהתאם לפסיקה של בתי המשפט המחוזי, כי אופיין של זכויות הקניין הרוחני הינו לאומי, המוגבל לחוק הלאומי שהכיר בהן ועיצב אותן, ולפיכך זכות המדגם הישראלית, בדומה לזכות הפטנט הישראלית, הינה זכות טריטוריאלית המוגבלת לתחומי מדינת ישראל.
לאור עיקרון זה, קבע בית המשפט העליון, כי לא היה ראוי ליתן צו מניעה זמני ביחס לפעילות שנעשית בחו"ל, ולמניעת הפרה של זכויות קניין רוחני ישראליות בחו"ל, ומשכך ביטל בית המשפט העליון את צו המניעה הזמני באשר לתחולתו מחוץ לתחומי מדינת ישראל. בנוסף, בית המשפט העליון חייב את דיאליט בהוצאות היהלום והרר, בסך של 20 אלף שקלים.
