חברת אלומות, בסיועם של סייעני ראש הממשלה אהוד אולמרט, ביצעה תרגיל מושחת נוסף כדי לקדם את הפרויקט ברחוב כרמיה בירושלים ולממן בדרך זו, למעשה, את כספי השוחד לאולמרט. כך עולה ממידע חדש שהובא בימים אלה ל- Nfc. נודע, כי בפרשה ההולכת ומסתעפת נעשה שימוש פסול גם בחברת עמידר, שהינה חברה ממשלתית.

על-פי המידע שהובא לידיעתי: מנהלת האגף לתכנון העיר, אוסנת פוסט, והממונה על אגף הרישוי, רות ביקסון, נטלו בכך חלק. שתי אלה הופעלו על-ידי מהנדס העיר, אורי שטרית, שהינו מקורבו וידידו האישי של אולמרט.

עיקרו של המידע: במקביל למתן האישורים שלא כדין לאלומות-אולמרט לפירוק והרכבה של המבנה המצוי בשימור, פעלו אותם בכירים בעיריית ירושלים, שלא כדין, והדפו בקשה להיתר בנייה חדש שהגישו משפחות עמיאל-עמויאל (לגבי יחידה 2 המהווה חלק מחלקה 25 בגוש 30011). מדובר בקרקע שעליה ניתן לבנות מבנה תאום לזה המתוכנן במקום המבנה בשימור. התרגיל הפלילי לכאורה נעשה במטרה לתמרן את משפחות עמיאל-עמויאל למכור את הקרקע לאלומות - כדי שזו תוכל לרכוש מהם את הקרקע, לקבל זכויות בנייה בגינו, ולבנות בניין דירות "תאום" לזה שתיכננה, במקום המבנה המקורי המצוי בשימור.

התרגיל לשלילת זכויותיהם של משפחות עמיאל-עמויאל נעשה בשלבים. להלן הפרטים:

• בקשת המשפחות לתוספת שני חדרים בשטח 80 מ"ר הוגשה ביום 25.07.05 (תיק מס' 05/467.1), זמן קצר לאחר שאלומות הגישה אף היא בקשה להיתר בנייה לגבי יחידה 1 באותה חלקה (תיק מס' 05/467.0).

• אף על-פי שבכירי העיריה אישרו לאלומות את פרויקט פירוק והרכבת הבית, ומכאן שלא היתה מניעות לאשר גם למשפחות את הבנייה, נדחתה בקשת המשפחות לבניית שני חדרים. הטיעון שהועלה על-ידי הנהלת עיריית ירושלים: התוכנית "אינה תואמת את עקרונות התכנון כפי שנקבעו על-ידי ועדת השימור"; וכן: "המבקשים אינם בעלי זכויות בנייה בשטח".

• עיריית ירושלים טענה עוד, כי עמידר מתנגדת לבנייה, וכי זו טוענת שמשפחות עמיאל-עמויאל אינן הבעלים של הקרקע. אלא שטיעון זה כוזב, ומכל מקום נעשה בו שימוש מטעה ופסול: חברת עמידר, המייצגת את רשות הפיתוח [שהיא-היא החברה המשכנת המחזיקה בקרקעות שהוחכרו, י.י.], קובעת למעשה בכתב ההתנגדות שהגישה ביום 2.8.05, כי יש לקבל את הסכמת כל הרוכשים בחלקה, לבנייה המבוקשת [מה שנכון: משפחות אמויאל-עמויאל מחזיקות בחלק יחסי מהבעלות בחכירה ומזכויות הבנייה בחלקה האמורה (שישית עד שמינית, על כך יש ויכוח), ולכן טעון הדבר חתימת יתר הרוכשים/בעלים, י.י.]. נציגי המשפחות לא התבקשו, אגב, להחתים את בעלי הזכויות האחרים, כתנאי לאישור תוכנית הבנייה.

• חמור מכך: עיריית ירושלים דנה בשתי "התנגדויות" שהוגשו - האחת מצד אלומות והשנייה מצד עמידר, ולמרות זאת נציג המשפחות לא הוזמן.

• כשהביעו המשפחות מורת רוח על כך, נאמר לנציגיהן שבכלל "אין לכם זכויות בנייה", וכי אלה בידי החברה המשכנת - עמידר או אלומות, שרכשה את הזכויות במבנה המצוי בשימור.

הנה כי כן: בדרך זו נשללה משתי המשפחות האפשרות לנצל אינטרסים כלכליים לגיטימיים. בצר להן, וכאשר נוכחו כי הן עומדות בפני שוקת שבורה, מכרו לאלומות את חלקן בקרקע. בחוזה המכירה מיום 27.12.05 צויין מפורשות, כי אלומות רוכשת את הנכס, כולל זכויות הבנייה, בסכום כולל של 1.1 מיליון דולר. לנציגי המשפחות הוברר באותו מעמד, כי נושא זכויות הבנייה "הוסדר" עם הנהלת עמידר. בכך נסללה הדרך בפני אלומות להקים בניין "תאום" למבנה שבו יתגורר אולמרט, ולהפוך בדרך זו את הפרויקט לרווחי.

ואכן, דבר הזכויות שהשיגה אלומות, בדרך לא דרך, בא-לידי ביטוי גם בהחלטת ועדת התכנון, שאישרה את בקשת אלומות לאחר שקבעה שהיא זו המחזיקה בזכויות. עד עכשיו לא ברור לנציגי המשפחות: כיצד נטען בדיון שבו לא השתתפו - שאין להן זכויות (לטענתן - הן בעלות הזכויות), ולפתע, כשאלומות היא הרוכשת מהן, נמצאו זכויות (!). אם כך הדבר, הרי שעולה חשד לפיו אלומות רכשה מהמשפחות זכויות שאינן של המוכרות; ולחילופין - עולה חשד לפיו הושגו הזכויות מעמידר בדרך בלתי כשרה לכאורה.

מן האמור לעיל ומן הידוע עד כה עולה: אולמרט ואנשיו וכן אלומות הצליחו לבצע תרגיל כפול: גם להסדיר אישורים להריסה ובניית הפרויקט במקום המבנה המצוי בשימור; וגם לתמרן את המשפחות - באמצעות פקידי העיריה - למכור לאלומות את זכויותיהן במקרקעין, כך שאלומות תוכל לבנות בניין תאום ולמקסם את רווחיה בפרויקט. רק בדרך זו - אם אכן תשלים את בניית הבניין התאום - תוכל אלומות להרוויח מהפרויקט כולו.