איכות הקשר עם האב בגיל צעיר משפיעה על טיב הקשר בבגרות עם בן/בת הזוג. כך עולה (יום ב', 12.2.07) ממחקר שנערך בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה.
המחקר נערך על-ידי ד"ר נורית נחמני, בהנחיית ד"ר אמנון לזר ופרופ' יוסי גוטמן מאוניברסיטת חיפה. המחקר נערך בקרב 231 גברים ונשים בגילאים 22-32 ובדק את טיב הקשר בשלוש קבוצות: יתומים, בנים להורים גרושים ובנים להורים שלא התגרשו, כאשר 63% מהיתומים ו-60% מבני הגרושים דיווחו במהלך המחקר כי הם נמצאים בקשר זוגי, לעומת 82.3% מבני הנשואים. כמו-כן, יש לציין, כי היתומים ובני הגרושים היו בני 6-12 כשגדלו ללא אביהם.
מממצאי המחקר עולה, כי ככל שהקשר עם האב הנעדר עורר תגובות רגשיות קיצוניות יותר ונבדקים אלה דיווחו על ריחוק רגשי מאביהם, כך גברו המחסומים בפני קרבה אינטימית מינית בקשר עם בני הזוג. לעומת זאת, קשר רגשי נורמלי ומאוזן עם האב - ללא כעסים או תסכולים מצד אחד או אידיאליזציה או האדרה של דמות האב מצד השני - תרם לאיכות של הקשר האינטימי בגיל מבוגר יותר.
לדברי ד"ר נחמני, "הממצאים הראו שקבוצת היתומים וקבוצת בני הגרושים חוו את הקשר הרגשי עם האב בצורה שונה. בקרב היתומים היתה יותר נטייה להאדיר את דמותו של האב, בעוד שבני הגרושים נטו לגלות יותר כעסים ותסכולים כלפי אביהם".
עוד עולה מהמחקר, כי ככל שתחושת האובדן של האב גדולה יותר, כך קטנה האפשרות לקיום קשר זוגי בבגרות. "תחושת האובדן קשורה למידת היכולת או אי היכולת להסתגל לאובדן האב. 41.3% מבין הנבדקים שאביהם נעדר באופן חלקי או קבוע דיווחו על תחושת אובדן, המלווה לעיתים בחששות להיפגע או להינטש בשנית, והצביעו על אי קיום של קשר זוגי", אמרה ד"ר נחמני.
נתוני המחקר מצביעים על קשר בין הקשר הרגשי עם האב לבין תשוקה בקשר אינטימי: ככל שהנחקרים דיווחו על ריחוק רגשי מאביהם, כך גברו המחסומים שעמדו בפניהם להגיע לקרבה גופנית עם בנות זוגן.
ממצאים אלו מראים, שכאשר מתקיים קשר אינטימי, הרי שדווקא בקרב היתומים ובני הגרושים מידת הקרבה הרגשית ומידת המחויבות היתה גבוהה יותר.
ד"ר נחמני מסבירה ממצא זה ומציינת, כי קיים פוטנציאל צמיחה במצבים של היעדר אב: מי שעבר את תהליך ההסתגלות וההבשלה מתוך הקושי, העניק לעצמו את ההזדמנות להתפתח וליצור יחסים אינטימיים איכותיים.
