בנוגע למפכ"ל משה קראדי, קובעת הוועדה כי בעת התרחשותה של פרשת הסוללות כיהן קראדי כמפקד מרחב לכיש. "הוא ידע על קיומה, לא התעניין בעיקריה, לא היה ער לחגירה הקשה מנורמות שנעשו על-ידי קצינים הכפופים לו, ולא דאג למערך של פיקוח ובקרה שיחשוף את כל אלו", נכתב. "בפרשת מינוי יורם לוי למפקד הימ"ר, הוא התעלם ממושכלות ראשונים של כללים ושיקול דעת שאותם יש להפעיל במינויים במשטרה. הוא התעלם מהסיכון שיש בהחדרת גורם החשוד בקשרים פסולים עם עבריינים בכירים לצומת מרכזי של פעילות משטרתית. במינוי של נצ"מ יורם לוי לראש הימ"ר, התעלם קראדי מהבעייתיות של התנהגותו של לוי בבדיקת הפוליגרף ומהערך הנמוך של יתר הבדיקות".

הוועדה קובעת גם כי "בסילוק תיק ההפעלה ממשרדי ימ"ר דרום ומהמחוז הדרומי כולו, התעלם קראדי מהחובה הבסיסית לנצל חומר חקירה לשם חשיפת פשעים ובמיוחד לשם חשיפת מעשי רצח. לא היה הסבר סביר כלשהו להשתתפותו בפעילות שהביאה לסילוק תיק ההפעלה מהימ"ר". לדברי הוועדה, שלוש הפרשות הללו הן חמורות והן "אינן עומדות בהתאמה לפעילות המצופה מהדרג הבכיר של המשטרה".

בעניינו של מפקד מחוז ירושלים, ניצב אילן פרנקו, קובעת הוועדה כי "כל שנאמר בפרשת מינויו של נצ"מ יורם לוי כמפקד הימ"ר על רנ"צ משה קראדי, חל גם על ניצב אילן פרנקו. ההבדל לקולא הוא שהוא לא היה המוביל והדוחף למינוי". הוועדה מציינת כי "למחדלים בנושא זה יש להוסיף את דעותיו וגישותיו של ניצב פרנקו בנושאים שנגעו לתפקידו כעומד בראש היררכיית המודיעין במשטרת ישראל... ובעיקר בשאלת מקומות מפגש מותרים עם מקורות, והשוטרים הרשאים להפעיל מקורות". הוועדה ממליצה שפרנקו לא יהיה מועמד לתפקיד מפכ"ל המשטרה.

הוועדה קובעת כי "ההכשר שהוא נתן למינוי יורם לוי כראש הימ"ר, חרף התחקיר שלא יכול היה להסיר חשדות, וחרף בעייתיות בדיקת הפוליגרף, מצביע על כך שאין זה ראוי שהוא ימשיך לכהן בתפקידו הנוכחי".

"פעילות שני אלו כפי שנחשפה בפני הוועדה הן בפרשת הסוללות, הן בהפעלת מקורות, הן באופי הקשרים ביניהם לבין האחים פריניאן, הן בעדויות לא אמת שלהם בוועדה, הן בהתעלמות מכללים בסיסיים של נהלים, סדר ומשמעת, והן בעניינים אחרים שפורטו בדוח, הביאו את הוועדה למסקנה שיהיה זה נכון להפסיק מייד את שירותם של השניים במשטרה וכן לשקול הורדתם בדרגה", נמסר בדוח.

הוועדה מציינת כי "המלצה על סגירת תיק רצח בוחבוט שניתנה לפי הוראתו לפרקליטות, בטענה שמדובר בתיק שבו העבריין לא נודע, היתה נגועה בדיווח לא אמת לפרקליטות, זאת משום שהעבריינים היו ידועים לכאורה". הוועדה המליצה לפתוח בעניינו בהליכים מתאימים שבמסגרתם תישקל גם אפשרות של הורדה בדרגה.

חברי הוועדה מציינים בדוח החמור כי "מחדלים, בחלקם חמורים, נעשו גם על-ידי קצינים אחרים. ניתן לחושפם בנקל יחסית מתוך האמור בדוח. להקלת איתור האחראי לכל אחד ממעשי המחדל, צירפה הוועדה "לוח" ובו תיאור תפקידי שוטרים שונים במועדים שונים. הוועדה ממליצה שהרשויות המתאימות יחליטו באילו דרכים יש לפעול כלפי כל אחד מאלו".

הוועדה קובעת כי "המחדלים שנחשפו הצביעו בבירור על ליקויים בנורמות הקיימות במשטרה או על העידרן של נורמות. הוועדה ממליצה על סדרה של פעולות, בין תחום הנורמטיבי, בין בתחום המעשה, שיש לעשותן, בתקווה שיהיה בכך למתן בעתיד את הסיכון לאי תקינות". עוד נכתב בדוח כי "המלצות אלו של הוועדה מכוונות למשטרה, למח"ש, ולפרקליטות, והן מתייחסות לענייני חקירה, ביקרות, משך מילוי תפקיד, חפיפה בין מפקד יוצא לנכנס, הפעלת מקורות, עשייה בכספים, דרכי סגירת תיקים, הסכמי עד מדינה, מינויים באישור הספ"כ, העברת חומר בין המשטרה למח"ש ובין מח"ש למשטרה, שיתוף פעולה בין מח"ש למשטרה, הנחיות למח"ש בכל הקשור לשאלה באילו נסיבות יש לפתוח בחקירה, חקירת פרשת הסוללות, וסדרי עבודה בפרקליטות מחוז".

בדוח נמסר עוד כי "נוכח ההארכה הניכרת בדיוני הוועדה שנבעה מהפעלת זכותם של ה"מוזהרים" להביא ראיות וטענות בכל הנוגע לחשש שיהיו במסקנות והמלצות הוועדה פגיעה בהם, העלתה הוועדה לדרך שימוע של תפגע "במוזהרים", ויחד עם זאת תוכל לחסוך בזמן יקר".

שמו של הפרק האחרון בדוח נקרא "אפילוג: הרהורים נוגים", והוא נכתב לאחר שדבר השגת עסקת טיעון בין האחים פריניאן לבין המדינה פורסם בעיתונות. "הוועדה ראתה באקורד סיום זה את התוצאות של מחדלי חקירת רצח בוחבוט, זאת כשיש רוצחים, יש רשויות אכיפת חוק, יש ראיות מספיקות לפתיחת חקירה ולהגשת כתב אישום, ואין מורשעים ברצח", נכתב.