מכון שכטר אשר ייעץ באשר לניתוחים פלאסטיים, וביצע אותם, נהג ברשלנות וגרם נזק בלתי הפיך. כך טוענת אשת פרסום, בתביעה שהגישה נגד המכון (יום ג', 20.2.07).
בתביעה נטען, כי האישה ביקשה לעבור שני ניתוחים פלסטיים לשיפור מראה לאחר לידה, וזאת לאחר לידת ילדה השלישי בשנת 2004. לאחר הלידה, כמו נשים רבות, הרגישה התובעת צורך לשפר את מראה גופה, לאור הצטברות שומן בעקבות ההריון ולאור התנפחות שדיה כתוצאה ממנו.
טפירו פנתה למכון אלונה שכטר על-מנת לבדוק את האפשרות לשפר את מראה גופה באמצעות ניתוחים קוסמטים. לאחר שנפגשה עם אלונה שכטר, מנהלת המכון, ועם ד"ר ירמי תמיר, היא קיבלה את המלצתם לעבור שני ניתוחים. האחד, ניתוח שאיבת השומן; והשני, להקטנת שדיים.
לטענת התובעת, במהלך פגישתה במכון לא הוסברו לה סיכוני הניתוח או הסיבוכים האפשריים במהלך הניתוח. רק זמן רב לאחר הניתוח, הוסבר לה לראשונה כי מצבה מחייב אשפוז בבית חולים וביצוע ניתוח נוסף לשם ניקוי נמק שנגרם לה בשדייה וסגירתו. עוד הובהר לה לראשונה במהלך אותה הבדיקה, כי יתכן ויוותר לה נזק צמית באזור החזה.
התובעת נבדקה על-ידי מנהל המחלקה לכירורגיה פלסטית בבית החולים איכילוב עד שנת 2004, אשר נתן את חוות דעתו לעניין הטיפול הרפואי שקיבלה התובעת אצל הנתבעים.
פרופ' שפיר, מומחה בתחום הכירורגיה הפלסטית, הגיע למסקנה חד-משמעית בדבר רשלנותם הבוטה של הנתבעים. בחוות דעתו ציין, כי רשלנותם הרפואית התבטאה בעיקר בשל העובדה כי לא המתינו לפחות 6 חודשים לאחר הלידה, בטרם ביצעו ניתוחים קוסמטיים. במעשיהם הם לא איפשרו לגוף להגיע לאיזון הורמונלי ומטבולי בעצמו ובכך אפשר שגופה של טפירו היה מפחית משקל באופן עצמאי. נוסף על כך, מציין שפיר, התובעת ביקשה ניתוח הקטנת חזה בעוד שבפועל בוצע ניתוח הרמת חזה.
פרופ' שפיר קבע בחוות דעתו, כי לטפירו נרגמה נכות בשיעור 20% לפי תקנות הביטוח הלאומי.
התובעת, באמצעות עוה"ד טל נבו וענת מולסון, טוענת כי הוטעתה על-ידי מכון שכטר, באופן בוטה, הוצג בפניה מצג שווא תוך הסתרת המידע הרלוונטי לצורך החלטה בדבר ביצוע ניתוחים, וזאת משיקולים של בצע כסף בלבד. יתרה מכך, טוענת טפירו, כי מאחר והוטעתה, הרי שלא נתנה כלל את הסכמתה לטיפולים שבוצעו בה בפועל. מעולם לא הוסבר לה כי יכולות להיגרם בעיות שונות או סיבוכים כלשהם בעקבות הניתוחים וכי הניתוחים אינם מתאימים לאישה לאחר לידה. לטענתה, גם לאחר כישלון הניתוחים המשיכו הנתבעים להטעות את התובעת להאמין כי מדובר בתקלות משניות אשר יטופלו במהרה וייעלמו.
