בג"צ דחה עתירה נוספת נגד גדרות ביטחון בצפון השומרון

בג"צ דחה (22.2.07) טענות של ראשי הכפרים הפלשתינים בצפון השומרון, אשר טענו כי הקמת שטחי ביטחון סביב ישובים ישראלים, פוגעת שלא לצורך באדמותיהם. בג"צ דן בשאלה האם "מרחב ההגנה" ("שטח ביטחוני מיוחד") אותו ביקשה המדינה להקים סביב היישובים אבני חפץ ועינב שבצפון השומרון פוגע במידה המינימלית, והאם הוא חוקי.

הישובים עינב ואבני חפץ הם ישובים ישראלים בצפון השומרון, אשר דרים בהם כאלף וחמש מאות אזרחים ישראלים. בקרבתם שוכנים מספר כפרים פלשתינים. היישובים מוקפים באדמות חקלאיות של הכפרים הפלשתינים, הנטועות עצי זית.

בשנים האחרונות אירעו באזור אירועים חבלנים רבים, לרבות ירי, הטלת מטענים וזריקת אבנים. באחד האירועים חדר מפגע פלשתיני לאבני חפץ, רצח אדם ופצע שניים נוספים. לפיכך החליטה מדינת ישראל להקים מסביב לישובים שטחי ביטחון מיוחד (שב"מ) אשר יהוו מרחבי הגנה לישובים. תכלית מרחב ההגנה הינה למנוע, ככל שניתן, חדירת מחבלים ליישוב ולמנוע ירי לעבר הבתים הקיצוניים, וכן, במקרים שבהם נפרצת הגדר, לספק התרעה לכוחות הביטחון שתאפשר להם זמן פעולה על-מנת ללכוד את החודרים קודם שיגיעו לבתי היישוב. מרחב ההגנה כולל בין היתר, גדר אלקטרונית ודרך ביטחון. הגדר נבנית במרחק מסוים מבתי הישוב, כדי לאפשר זמן תגובה לכוחות הביטחון.

טענות ראשי הכפרים

ראשי ישובים הפלשתינים השוכנים בסמיכות לעינב ואבני חפץ, עתרו לבג"צ בטענה כי לצורך הקמת המכשולים, הוציא אלוף פיקוד המרכז בחודש מרס 2005, צו תפיסת מקרקעין המכריז על סגירת חלק משטחם של היישובים הפלשתינים וצו בדבר איסור בנייה בשטח זה. לטענתם, במקור חל צו התפיסה על רצועת קרקע מסביב לאבני חפץ בשטח כולל של 144.6 דונם, של הכפרים אל לבד ושופא. בתוך מרחב ההגנה נותרו 535 דונם בבעלות פרטית של פלשתינים. עוד טענו, כי הגדר מסביב לאבני חפץ תוכננה להיבנות במרחק של כ-400 מטר מבתי היישוב הדרומיים והמערביים. בקצה הצפון-מערבי תוכננה הגדר לעבור במרחק של כ-800 מטר מבתי היישוב. בקצה הצפון-מזרחי עבר התוואי המתוכנן במרחק של כ-1,500 מטר מבתי היישוב עצמו, תוך הקפת מאחז בלתי-מאושר המצוי מזרחה ליישוב. דבר דומה אמור סביב היישוב עינב, אשר הגדר סביבו תוכננה לעבור במרחק של כמאה עד מאתיים מטר מבתי היישוב הקיצוניים ממזרח, ובמרחק של כ-400 מטר מבתי היישוב הקיצוניים מדרום וממערב. מצפון ליישוב תוכנן תוואי המתרחק כ-800 מטר מבתי היישוב, והוא מקיף מאחז צבאי זמני הנמצא שם.

בעתירתם של פרנסי הכפרים הפלשתינים, שהוגשה כחודשיים לאחר הוצאת הצווים, נתבקש ביטולם של כל הצווים שהוצאו לשם הקמת השב"מים. לטענת ראשי הכפרים הקמת שב"מ סביב התנחלויות אינה חוקית ותוואי השב"מ אינו מידתי.

הדיונים בבג"צ

בדיון שהתקיים בסמוך למועד הגשת העתירה, נרשמה הודעת המדינה, לפיה לא ייעקרו עצים ולא ייהרסו טרסות במהלך ביצוע העבודות. המשך הדיון בעתירה נדחה עד לאחר מתן פסק הדין בפרשת אלפי מנשה. ביום 10.11.2005 ביקשה המדינה להשתחרר מהתחייבותה, שלא לעקור עצים או להרוס טרסות, ותיקנו את התוואי במספר מקומות כך שמוזערה הפגיעה בתושבים הפלשתינים. על-פי התיקון המוצע באבני חפץ, הגדר מצפון תעבור בסמיכות רבה יותר לבתי הישוב, ואילו הגדר מדרום-מערב תורחק מבתי הישוב, תוך צמצום ניכר של מספר עצי הזית שהעתקתם תידרש. התיקון המוצע בעינב היה קירוב הגדר בחלק הצפון-מזרחי ובחלק הצפון-מערבי לעבר בתי הישוב.

כיוון שהמדינה עמדה על הצורך הביטחוני החיוני בהשלמת העבודות באזור, אשר היה לדחוף עוד יותר לאחר פינוי יישובי צפון השומרון במסגרת תוכנית ההינתקות, שכן היישובים עינב ואבני חפץ הם כעת היישובים הישראלים הצפוניים ביותר באזור השומרון, והם חשופים לסיכון ביטחוני מוגבר, החליט בג"צ, כי ביחס לשב"מ סביב אבני חפץ, תהיה המדינה רשאית לפעול למימוש צו התפיסה משלושה כיוונים של היישוב אבני חפץ. מאידך, לא אושר למדינה לפעול לבניית הגדר ממזרח המקיפה את המאחז הבלתי-מורשה. ביחס לגדר סביב עינב, החליט בג"צ כי המדינה רשאית לפעול למימוש צו התפיסה מסביב לבתי היישוב עצמו, למעט גבולו הצפוני, המקום בו מצוי המאחז הצבאי הזמני.

חרף הניסיונות של המדינה והצבא למזער את הפגיעה בכפרים הפלשתינים, המשיכו ראשי היישוב ובעלי האדמות הפרטיות לעמוד על טענתם כי הצווים אינם חוקיים. בג"צ, לאחר שבחן את פעולות הצבא למזעור הפגיעה, קבע כי מאחר שעיקר הפגיעה בתושבים הפלשתינים הוסרה, דין העתירה להדחות.

בג"צ דחה את העתירה

שופטי בג"צ שבו ואזכרו כי בהתאם לדיני התפיסה הלוחמתית, מוסמך המפקד הצבאי להורות, משיקולים ביטחוניים-צבאיים, על הקמת גדר ביטחון באזור יהודה ושומרון, כפי שנעשה במקרה זה.