שני נוסעים שטסו במטוס חברת אל על תבעו את החברה בגין הסבל שנגרם להם במהלך הטיסה. לטענתם, המושבים שהוקצו להם לא איפשרו להם לטוס בנוחות ואף גרמו להם לסבל רב. בית המשפט לתביעות קטנות קיבל את תביעתם ופסק כי "על חברת אל על לאפשר לטסים במטוסיה תמורת תשלום מלא, ישיבה במושבים נוחים, במיוחד כאשר מדובר בטיסה הנמשכת 11 שעות".
ערן מגידיש וסיגל מויאל עלו ביום 30.8.06 על מטוס חברת אל על שהמריא מבנקוק לישראל. רק לאחר שהתיישבו במקומותיהם התברר להם כי הם עומדים לחוות חווית טיסה לא נעימה.
בכתב התביעה שהגישו נגד החברה מפרטים מגידיש ומויאל את תנאי הישיבה הקשים מהם סבלו במהלך הטיסה. לטענתם, המושב שלפניהם נטה לכיוונם כך שהשולחן המיועד להנחת מגשי האוכל לחץ על בטנם, הם לא יכלו לצפות בטלוויזיה בגלל זוית ההטייה של המושב שלפניהם, כל כמה דקות הורידו את התיקים שלהם מתא האחסון מעל לראשם כדי לחלץ מתוכו שמיכות וכריות לכלל נוסעי המטוס. מגידיש ומויאל ציינו שהטיסה ארכה 11 שעות במהלכה נגרם להם סבל רב וכי אפילו הדיילת במטוס הביעה פליאה על כך שנאלצו לשלם מחיר מלא עבור מושביהם.
חברת אל על טענה בכתב הגנתה, כי התובעים קיבלו בדיוק את מקומות הישיבה שהזמין עבורם סוכן הנסיעות ממנו רכשו את הכרטיסים. עוד טענה החברה כי מדובר במושבים אשר בגינם נגבה מחיר מלא, הגם שמושבים אלה מצויים בחלקו האחורי של המטוס והם שונים במקצת מייתר המושבים, בכך שזווית ההטייה שלהם לאחור קטנה באינץ' אחד מזוית ההטייה של יתר המושבים.
השופט ברנר חגי פסק כי כרטיס טיסה הוא חוזה לכל דבר ועניין ועל חברת התעופה לאפשר לטסים במטוסיה תמורת תשלום מלא, ישיבה במושבים נוחים, במיוחד כאשר מדובר בטיסה הנמשכת 11 שעות. בית המשפט, שלא שוכנע כי המושבים בהם ישבו התובעים מקיימים אחר הדרישה האמורה, הדגיש: "לא די בעצם ההובלה של הנוסעים ממקום למקום, משום שמדובר בהובלת בני אדם, ושיקולי נוחות והנדסת אנוש צריכים להיות מובאים בחשבון".
בסופו של דבר הוחלט שחברת אל על תשלם לכל נוסע סכום של 500 ש"ח, פיצוי בגין עוגמת הנפש והוצאות משפט בסך 400 ש"ח.
