עוגייה ממולאת במסמר פלדה

מסמר קטן מסוגל לשבור שן - אין חולק. אלא שאם בעל דין לא יוכיח קשר סיבתי בין האירוע (נגיסת דבר מה) לתוצאה (קְרוֹת הנזק) לא יינתן פיצוי. זו בדיוק הטעות שעושים רוב בעלי הדין בבית המשפט לתביעות קטנות. לדידם, מספיק שיתארו מה קרה יציגו לבית המשפט ראיה "מפלילה" ויאללה - הצדק יצא לאור. ממש לא כך. יש להציג ראיות אובייקטיביות מבוססות, אחרת הטענות נטענות בעלמא. ורדית חיים-ריספלר, מחיפה קנתה בחודש אוגוסט אשתקד עוגיות מהקונדיטוריה של הראל גולדשטיין בעיר. כעבור שבועיים, כשנגסה באחת העוגיות "הרגישה חפץ קשה שנלחץ בין שיניה וגרם לחריקה מבהילה בשיניים". חיים פלטה את העצם ולחרדתה גילתה שמדובר "במסמר פלדה באורך של 4-3 מילימטר". לאחר מכן פנתה לרופא שיניים וזה תיקן כתר שבור בעלות של 2,000 שקל.

חיים תבעה את קונדיטורית הראל גולדשטיין בבית המשפט לתביעות קטנות בחיפה בסכום של 3,100 שקל. היא האשימה את הקונדיטוריה ברשלנות ובמכירת עוגיות "פגומות", וביקשה פיצוי בגין תיקון השן בתוספת נסיעות, עוגמת נפש והוצאות. היא צרפה דוח של רופא השיניים בו נכתב שהנזק בשן נגרם כתוצאה מנגיסת המסמר. בעל הקונדיטוריה הכחיש את האירוע וטען שלא התרשל. לדבריו, לא הוכח קשר סיבתי בין אכילת העוגייה לנזק הנטען. חיים "נזכרה" לאכול את העוגיות כעבור שבועיים, והזמן הרב שחלף ממועד רכישת העוגיות ועד קרות האירוע מנתק את הקשר הסיבתי הנטען. כך גם בעניין השיהוי בפנייה לרופא השיניים.

בעל הקונדיטוריה תאר, בכתב ההגנה, את העובדה שהכנת העוגיות נעשית באופן קפדני ביותר שאינו מאפשר חדירת מסמר לעוגייה. חיים הגישה כתב תשובה (לא חובה, א.פ.), וטענה ששני ילדיה היו עדים לאירוע ואין לשלול אפשרות שהמסמר "השתחל" לעוגייה במהלך הכנתה.

בדיון שהתקיים לפני שבועיים בפני השופט אבי הבר, הציגה חיים את המסמר ה"סורר" וקופסת העוגיות. את ילדיה שהיו עדים למקרה ורופא השיניים לא זימנה לעדות (הימנעות זו היא לחובת בעל הדין, א.פ.). בפסק דין שניתן ביום ראשון שעבר נדחתה התביעה לאחר שלא הוכחה זיקה בין המסמר לעוגייה, רשלנות של הקונדיטוריה או עילה נזיקית. "עם כל הצער שבדבר, לא אוכל להסתפק בעדות התובעת, ככל שנמצאה אמינה בעיניי, על-מנת לבסס קביעה עובדתית לפיה קיים קשר סיבתי בין הנזק לאכילת העוגייה". לדברי השופט, בהעדר ראיות להימצאות המסמר בעוגייה, מצב השן קודם שבירתה, נוטה הכף לטובת הנתבעת ולטובת האפשרות, "שהאירוע אינו קשור בהכרח לאכילת העוגייה". השופט הוסיף שבשבועיים שחלפו עד לאכילת העוגייה, "יכלו להיגרם אינספור אירועים שבכוחם לנתק את הקשר הסיבתי". נקבע שהמסמך הרפואי נטול משקל ראייתי: "בכל הכבוד לא אוכל לקבל את מסקנת הרופא, כממצא עובדתי, בהעדר ראיה, ומשלא נטען ולא הוכח שהיה עד למתרחש. משלא זומן הרופא לעדות ולא ניתנה חוות דעת מטעמו בעניין הקשר הסיבתי האפשרי בין אכילת העוגייה למסמר אין לבסס ממצא על-סמך האישור". השופט לא חייב את חיים בהוצאות משפט, וכתב בטעות: "ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי". בקשת רשות ערעור (בר"ע) יש להגיש בתוך 15 יום מהמצאת פסק הדין ולא בתוך 45 יום.