שיתוף הפעולה הקודם בין השחקן
רובין וויליאמס לבמאי
בארי לווינסון הוביל ל"בוקר טוב, וייטנאם", אחת הקומדיות השנונות ביותר שיצאו מארה"ב בשנות ה-80. גם אם הסרט לא כלל מבט מקורי על הטראומה של וייטנאם, הוא נהנה מהכישרון הקומי והשנינות של וויליאמס, שגם זכה במועמדות ראשונה לאוסקר. אבל "
איש השנה", על אף הקאסט המרשים במיוחד, הכוונות הנכונות והחומרים הרלוונטיים, לא מממש את ההבטחה לסאטירה עוקצנית ומצחיקה.
וויליאמס הוא טום דובס, מגיש של תוכנית טלוויזיה פופולרית העוסקת בנושאים פוליטיים, שבאופן אקראי נהפך למועמד לנשיאות. המועמדות שלו צוברת תאוצה מפתיעה, ודובס מתלבט בין הסגנון הקליל שבזכותו הקהל מעריץ אותו לדחף הערכי שמתעורר בו ומוביל אותו לטון רציני ועמוק. יועצו הצמוד ג'ק מנקן (כריסטופר ווקן, "ספרות זולה") מנסה לעודד אותו לשמור על הסגנון הטלוויזיוני המנצח, אבל דובס מפחד לעשות צחוק מעתיד האומה. בינתיים הסביבה הצפויה של הקמפיין הפוליטי, עם כנסים המוניים שלטים בכחול-אדום ודגלים מתנפנפים, משמשת כרקע לכמה מונולוגים סטנדאפיסטים של וויליאמס, שלא ממש קורעים מצחוק.
במקביל, הסרט מתפצל גם לסיפורה של אלינור גרין (לורה לייני, "
חיים בין השורות"), עובדת בחברת המחשבים האחראית על יום הבחירות. אלינור מגלה באג שיגרום לתוכנה להכריז על המנצח הלא נכון. הניסיון הנאיבי שלה להזהיר את מעסיקיה (שאת אחד מהם מגלם
ג'ף גולדבלום, "פארק היורה") גורם לפיטוריה ולהפללתה כמסוממת פסיכית. הבחורה המפוחדת נמלטת לוושינגטון ומנסה לחבור אל דובס, שנראה כמו היחיד שיאמין לה. מתח מיני בלתי מוסבר ניצת בין המועמד הלייצני לאשת המחשבים הגיקית והשניים חוברים כדי להביס את כנופיית תאבי הבצע מחברת המחשבים. אבל הסרט לא מצליח להיות גם סאטירה פוליטית וגם קומדיה רומנטית.
ל"איש השנה" יש סגנון מאופק ולא מתחנף, וזה דווקא יתרון. גם הכוונה להתמודד עם הפנטזיה על הרגע שבו השלטון יהיה בידי האנשים הפשוטים במקום הפוליטיקאים המושחתים אינה מקורית מאוד אבל יכולה להיות בסיס לסרט מעניין. הבעיה היא שהזיגזוג בין בדיחות פוליטיות שנונות לאווירה של סרטי פרנויה משנות ה-70 יוצרת תחושה מבלבלת.
בסרט קודם של לווינסון, "לכשכש בכלב", שתיאר איך נשיא משתמש באנשי קולנוע כדי לביים מלחמה שנועדה להסתיר את שערוריית המין שלו, הצליח לווינסון להציג את הטשטוש המאיים שנוצר במציאות שנשלטת על-ידי דימויים טלוויזיוניים. אבל ב"איש השנה" משהו מתפספס. השימוש המוגזם בצילום מבעד למסך טלוויזיה נהפך לסתם טריק משעמם, והדיאלוגים העמוסים בז'רגון פוליטי או בדימויים מורכבים פשוט מתחכמים.
אבל על אף העלילה המגומגמת, ההופעה הכריזמטית והאינטיליגנטית כתמיד של וויליאמס וצוות השחקנים המעולה (שכולל גם את לואיס בלק הוותיק) הופכים את "איש השנה" אם לא לסרט מרשים, לפחות לסרט מהנה.
תוספות: לסרט מצורף סרטון מאחורי הקלעים שגרתי, המציג חלק משיטות העבודה של הבמאי הוותיק שזוכה לאמון רב מצד השחקנים שלו. מצפייה בסרטון מתברר עוד שהקטעים המצחיקים ביותר של וויליאמס היו בהפסקות בין הצילומים בפני צוות ההפקה.
