'כיבוש קבוע ודמוקרטיה לא הולכים יחד'

נייר עמדה שמפרסמת האגודה לזכויות האזרח לרגל 40 שנים למלחמת ששת הימים טוען כי על ישראל להכריע האם היא מוותרת על כיבוש שטחי יהודה ושומרון או על הדמוקרטיה, כיוון ששני הדברים לא יכולים להתקיים זה בצד זה.

"40 שנות הכיבוש מטילות צל כבד על הערכים הדמוקרטיים של החברה הישראלית, ומציבות סימן שאלה גדול ומאיים על הגדרתה של ישראל כמדינה דמוקרטית. דומה שהגיע הרגע ואולי הוא כבר חלף שבו נצטרך להכריע על מה אנחנו מוותרים - על הכיבוש או שמא על הדמוקרטיה, כי שני אלה אינם יכולים לדור בכפיפה אחת", קובעים מנסחי נייר העמדה, "הדמוקרטיה יכולה לשאת מצב של שליטה בבני אדם אחרים שהזכויות נשללות מהם רק כמצב חריג, כסטייה, כעניין זמני. ארבעה עשורים הם לא חריגה זמנית ולא תופעה חולפת. הם מציאות קבועה. כיום, לאחר ארבעים שנות שליטה של ישראל על הפלשתינים תושבי השטחים, אי-אפשר עוד לבחון את הגדרתה של ישראל כמדינה דמוקרטית בלי להתייחס למצבם של כל בני האדם החיים תחת שליטתה".

לדבריהם, במשטר של כיבוש, המפקד הצבאי העליון הוא בעל כל סמכויות השלטון, וכאשר מדובר במשטר של כיבוש צבאי מתמשך, כמו זה הקיים בשטחים, זה כבר קרוב הרבה יותר לדיקטטורה צבאית מאשר לדמוקרטיה.

"הכיבוש חודר לכל רובד של החיים: השלטון הצבאי שולט על יכולתו של אדם לצאת לעבודה, על יכולתם של ילדים לצאת ללימודים, על החופש לבקר קרובים או לנסוע לקבל טיפול רפואי. השלטון הצבאי שולט על רכושם של אנשים, לוקח אדמות חקלאיות ופוגע בפרנסתן של משפחות. תחת שלטון צבאי, אוכלוסיה אזרחית נתונה ליחס מתעמר ולשרירות ליבם של נציגי השלטון - חיילים, שוטרים, אנשי שב"כ, פקידי גבול - וחיה בפחד מתמיד משלילת חירותה האישית: מפלישה לבתים גם באישון לילה, ממעצר, ממחסומים, מבדיקות ומהשפלות. כל אלה נעשים לכאורה בשם הביטחון, אבל כלל לא ברור אם הם אכן מקדמים את הביטחון של אזרחי ישראל או אולי הם דווקא זורעים שנאה ויוצרים מוטיבציה להגביר את מעשי הטרור. אולם גם בשם הביטחון, לא הכל מותר".