שופט בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, פיליפ מרכוס, מותח ביקורת על היחס אל ערך הכבוד בהקשר לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. השופט מזהיר מפני מתן תוכן לא ראוי למושג כבוד הנזכר בחוק היסוד.
בגליון "פרשת השבוע" של המחלקה למשפט עברי במשרד המשפטים (ד', 27.6.07) המתפרסם לקראת שבת פרשת בלק (ב-30.6.07), כתב השופט מרכוס כי "עם חקיקת 'חוק יסוד כבוד האדם האדם וחירותו', זכה ערך הכבוד למעמד על בחקיקה הישראלית. ואף שמושג הכבוד חוזר ונשנה בחוק היסוד, שאסור לפגוע בכבוד האדם וחובה להגן על כבודו, דומה שבעת חקיקת החוק לא הקדישו חברי הכנסת את תשומת לב הראויה למשמעותו של מושג חשוב זה".
יתירה מכך גם הפסיקה הישראלית מתייחסת בחיוב למושג הכבוד "אך בלא ביקורת".
כבוד, לדבריו, יכול להיות גם בעל משמעות שלילית ולכן יש להיזהר מפני מתן תוכן לא ראוי למושג כבוד הנזכר בחוק היסוד ובחוקים אחרים. כבוד אמיתי מוסיף מרכוס אינו מילוי הדרישה של אדם לכבדו כי הוא אדם. "כבוד האדם הוא רק יחס החשיבות וההערכה שהזולת או החברה רוחשים לו לאדם בגלל תכונותיו התנהגותו או מעמדו. על-כן לעיתים עלולים מעשיו ומידותיו של אדם לשלול ממנו את כבודו".
לדעת מרכוס, יש להתבונן על סוגיה זו מנקודת מבט אובייקטיבית
"מה החברה והבריות חייבים לאדם בהתאם למעשיו ולא סובייקטיבית מה האדם סבור שמגיע לו כזכות בלי קשר למעשיו". לדבריו, אין צורך להפליג רחוק כדי לראות את התוצאות הקשות של ראיית הכבוד כזכותו של אדם או משפחה. רצח בגלל 'כבוד המשפחה' הוא תופעה חמורה ביותר, משום שמדובר בפרטים או בחברה המייחסים חשיבות לכבודה של המסגרת המשפחתית בעיני עצמה תוך התעלמות מוחלטת מהחובה לכבד את חייו של הקורבן".
ההלכה, לדבריו, קובעת שנשיא יכול למחול על כבודו, וכבודו מחול. "נמצא שמושג הכבוד אינו אינהרנטי לאדם באשר הוא אדם. אין לו קשר עם ההוד והיקר שבו, שאם לא כן לא היה יכול למחול עליו, אלא מדובר בכבוד המגיע לאדם בזכות מעשיו והתנהגותו".
למילה "כבוד" כתב השופט מרכוס, יש משמעויות אחדות והן "תלויות הקשר", ולעיתים "המושג כבוד משמעותו שלילית. בלק ובלעם התייחסו לכבוד במונחים ממוניים עד כדי כך שסירב בלק לשלם את השכר שקבע לבלעם בגל למה שהוא ראה הפרת חוזה...מי ייתן ונשכיל לדייק בלשוננו ולהקנות לכבוד את מקומו המכובד הנכון בערכים ובשיח של מדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית", חתם השופט את דבריו.
