הראל חברה לביטוח נתנה שירותי ביטוח לחברת איטק מלכה אשר עיסוקה בייצור ואספקת כבלים חשמליים. תקרת פוליסת הביטוח שנקבעה בחוזה היא עד לגובה של חצי מיליון ש"ח. באחד מהימים, פרצו לחברה המבוטחת וזו הודיעה על באופן מיידי לחברת הביטוח.
בדרך כלל חברות הביטוח מפעילות מטעמן משרדי חקירות אשר יבדקו את הנושא, וגם במקרה דנן פנתה חברת הביטוח לשני משרדי חקירות וקיבלה מהם דוחות חקירה. בנוסף, מיהרה חברת הביטוח לאחר קבלת דוח החקירה לפנות לשמאי על-מנת שזה יעריך את שווי הנזק שנגרם למבוטחת שלה.
דוח השמאי הצביע על כשלי תפקוד במוקדי האבטחה שאליהם הייתה מחוברת מערכת המיגון של החברה המבוטחת ומשכך, רצתה החברה המבוטחת לקבל לידיה את דוח החקירה שהומצא לחברת הביטוח שלה.
בית המשפט, בפני כבוד השופט אטדגי יונה, קבע כי כללי החיסיון מהווים חריג לחובת הגילוי, אולם חובת הגילוי עצמה אינה עומדת באופן עצמאי ובמנותק.
השופט מציין, כי הליכי הגילוי נבחנים לאור עקרונות עשיית הצדק וחשיפת האמת. גילוי האמת משרת את אינטרס הצדדים וזוהי זכות שעומדת לכל בעל דין בהליך העיקרי. השופט ממשיך ומציין, כי כשמדובר במבוטח מול מבטח, ניתן לטעון לעיקרון הסמטריות, היינו כשהמבוטח שיתף פעולה וחשף את כל מה שבידו, כך גם חובה עליך לחשוף את מה שבידיך. אך בנקודה זו, קובע השופט שכשאין יריבות והמבטח נתן למבוטח את מלוא דרישותיו, היינו שילם את מלוא התמורה (חצי מיליון ש"ח) חברת הביטוח אינה מחוייבת למסור מסמכים ואין המבוטח יכול לגרור למשפט את משרדי החקירות בעל כורחם.
