אדם סנדלר יוצא מהארון

כמו הסנונית שמבשרת את בוא הסתיו מדי שנה, כך גם סרט חדש בכיכובו של אדם סנדלר הוא סימן המתריע בפני כל אמריקני, כי הקיץ הקולנועי בעיצומו. אצלנו, סנדלר מזכיר יותר נחליאלי, כאשר סרטו החדש נוחת השנה בסוף חגי תשרי. בגלל שעברנו חתיכת קיץ קופתי בארה"ב, ובתי הקולנוע בישראל לא יכלו להרשות לעצמם להחמיץ אף בלוקבאסטר, קיבלנו השבוע באיחור אופנתי את "צ'אק ולארי".

צ'אק לווין (סנדלר) ולארי ולנטיין (קווין "מלך השכונה" ג'יימס), הם שני כבאים מברוקלין, ניו-יורק. צ'אק הוא רווק הולל, שלא נכנס למיטה עם פחות משתי בחורות בכל פעם. לעומת לארי, שלא נתן לאף אחת להיכנס אל מיטתו מאז מתה אשתו האהובה, שהותירה אותו אלמן פלוס שניים.

האב, המעוניין להבטיח את עתיד ילדיו, יוכל לזכות בפנסיה שלו רק עם יתחתן מחדש. פירצה בחוק מאפשרת לו להינשא מיידית לחברו הטוב, שחייב לו טובה. הצרות מתחילות כאשר הרשויות מציבות מעקב שצמוד לישבנם הסטרייטי לחלוטין של השניים, שמוכרחים להתנהג כזוג נשוי, או שיואשמו בהונאה. לעזרתם נחלצת עורכת-דין סקסית בשם אלכס (ג'סיקה בייל), שמאוד מקשה על צ'אק להעמיד פנים שהוא חובב גברים.

כנהוג בקומדיות אדם סנדלריות, ליהוק דמויות המשנה הוא אישיו בפני עצמו. דן אקרויד מגלם את מפקד תחנת כיבוי האש, כאשר וינג ריימס הוא הכבאי החדש, וסטיב בושמי מנסה לתפוס את הרמאים עם המכנסיים למעלה, מטעם הממסד. מי שישים לב, יגלה את דייב מתיוס (בנד), כמוכר הומו בחנות לבגדי נשים. ואיך אפשר בלי הופעת אורח שטותית במיוחד של רוב שניידר, האיש שלידו גם אדם סנדלר חוזר להיראות מצחיק.

הצוות שהיה אמור לעזור לסנדלר לשלוח את הלהיט השנתי שלו, כולל את הבמאי דניס דאגן, ששיתף עימו פעולה בסרטיו המוקדמים והמצחיקים יותר, כמו "גילמור המאושר" ו"ביג דדי". וכאשר שניים מהתסריטאים שלו אוחזים אוסקר על הסרט "דרכים צדדיות", סנדלר אמור להרגיש בידיים טובות.

כצופים, תידרשו להבליג ברגעים בהם מוצגים הכבאים הגיבורים, האמיצים והמדהימים, של ניו-יורק פוסט ה-11 בספטמבר. וכנראה שתוכלו לעשות זאת, בזכות ההרגל המבורך של סנדלר להחריב כל סצינה רצינית בפרץ של הומור ילדותי.

במקרה כזה, כל שנותר הוא להתעלם מהעובדה שהסרט נורא, אבל נורא, "הומואי". כמעט מעודד הומופוביה מחמת מנת-יתר של גאווה מגדרית. אך למרות שהעיסוק האובססיבי בנושא גובל בבדיקה רקטאלית מעמיקה, הרמה והמגוון של הבדיחות נשארת בגובה העיניים של בית-ספר יסודי. גברים סטרייטים עשויים לחוש צורך קדמוני להוכיח את גבריותם בסוף הסרט, ולהתחיל לחפש אחר ממותה שאפשר לצוד ביציאה מן האולם. או שפשוט ייזכרו בג'סיקה בייל בחליפת עור חתולית. ההומואים, אני מניח, יהיו חלוקים לגבי כמה מהקביעות ההתנהגותיות המיוחסות להם.