דוח המבקר עוסק גם הפעם כבדוחות קודמים, באספקטים שונים בנושא ההינתקות. הפעם מקדיש המבקר את בדיקתו לאופן פירוקה של המועצה האזורית חבל עזה ולאופן העתקתה של ישיבת תורת החיים מגוש קטיף ליד בנימין.
בטרם פורש המבקר את כשלי מינהלת סלע בפירוק המועצה האזורית חבל עזה ובחשיפת העתקתה של ישיבת תורת החיים הוא שב ומותח ביקורת נוקבת, הגם בלשון רכה, על המשך הסחבת וגרירת הרגליים בטיפול במפונים. "מוסדות המדינה חייבים לעשות כל מאמץ לפתור את בעיות המפונים הרבים שטרם נפתרו, על אף התקופה שחלפה מעת הפינוי", הוא כותב.
הטבות החריגות לישיבת "תורת החיים"
נראה כי הפעם נגע המבקר בביקורתו בנושא מהרגישים שבסוגיית ההינתקות, פינויה של ישיבת תורת החיים בגוש קטיף. הישיבה נחשבה לאחד מהאגוזים הקשים לפיצוח והמבקר מציין את חששם של הגורמים המפנים מפני פינוי תוך "עימותים ואלימות". הוא מדגיש כי "בחודשים שלפני מועד ההינתקות היה ספק אם רוב המתיישבים יסכימו להתפנות מרצון, והיה חשש שהפינוי יהיה מהלך קשה המלווה בעימותים, אולי אף אלימים. נוכח החשש מפני פינוי אלים שיגרום לפגיעות בגוף ובנפש, מצאה מינהלת סל"ע לנכון למצוא פתרון הולם ומהיר ככל האפשר להעתקת הישיבה וראתה הכרח 'למצות את כל האפשרויות על-מנת לקיים את העסקה' לרכישת נכסי עמותת יד בנימין ולהעתקת הישיבה".
כזכור, בסופו של דבר תלמידי הישיבה עלו לאוטובוסים באופן מסודר והתפנו בשקט אל משכנם החדש ביד בנימין. המבקר עוסק במחיר הפינוי השקט, בהעתקתה של הישיבה אל יד בנימין ומותח ביקורת נוקבת על ההטבות המפליגות שקיבלה הישיבה ועל אפלייתה על פני מפונים אחרים.
התקשרות עם עמותה לא כשרה
המבקר מותח ביקורת על ההסכם שנעשה בין המדינה לעמותת יד בנימין עוד ביוני 2005. מדובר לדבריו בעמותה החשודה "באי-סדרים". "במסגרת פעולותיה של מינהלת סל"ע להעתקת ישיבת 'תורת החיים' מגוש קטיף ליד בנימין התקשרה המינהלה בשם המדינה בעסקה לרכישת נכסי המקרקעין של עמותת יד בנימין בלא שעשתה די לשמור על האינטרסים הציבוריים. ההוצאות על העתקת הישיבה שהסתכמו בעשרות מיליוני ש"ח היו גדולות במידה ניכרת מההערכה הראשונית, ולרשות המוסד הועמדו תנאים והטבות חריגים... העמותה היתה שקועה בחובות כבדים והיו לה גרעונות גדולים ביותר... היה חשש לאי-סדרים בניהולה".
גם ההתנהלות הכספית במעבר נכסי העמותה לידי המדינה ולשימוש הישיבה, זכתה לביקורת נוקבת של המבקר. הוא מציין כי המדינה ביצעה את העסקה בשני הסכמים. בהסכם אחד התחייבה המדינה לרכוש את נכסי העמותה ביד בנימין תמורת 17 מיליון שקלים. "בהסכם נקבע כי המדינה תפקיד את התמורה בנאמנות עד שיושג הסדר כולל עם נושי העמותה, וכי לאחר השגת ההסדר יחלק הנאמן את התמורה בין הנושים". על-פי ההסכם השני "אם יידרש הדבר תוסיף המדינה עד 15 מיליון ש"ח לסכום ששילמה לעמותה תמורת נכסיה כדי להשיג הסדר נושים כולל (דהיינו הסכום המרבי שתשלם לעמותה תמורת נכסיה יהיה 32 מיליון ש"ח)".
"גם בנסיבות החריגות של חתימת ההסכם ספק אם פיצול ההסכם ואי-ציון סכום התמורה המלא לפני הנושים היו ראויים, שכן בגינם נבצר מהנושים לעמוד על הקפה המלא של העסקה, והיה בכך כדי לפגוע בזכויותיהם".
לא זו בלבד, המבקר מציין כי מי שמונה ל"נאמן" לביצוע העסקה הוא מי שפעל לקידום העמותה, ייצג אותה מול נושים, היה אמור לפעול לשמירה על האינטרסים של המדינה ושל הנושים, איש רב פעלים זה קבע המבקר מצוי היה ב"חשש לניגוד עניינים".
כיצד נקבע סכום התמורה עבור נכסי העמותה? ע"פ רשימה לא מעודכנת של חובות לכאורה שהיו לעמותה. הכין את הרשימה מנכ"ל העמותה משה איינהורן. המבקר מציין כי "יש דופי" בהסתמכותה של מנהלת סלע על רשימה זו "הן מאחר שהיה חשש לאי-סדרים בניהולה של העמותה והן מאחר שלמנכ"ל היה עניין בביצוע העסקה, שכן הוא רצה שלאחר שייפרעו חובותיה של העמותה היא לא תפורק אלא תמשיך בפעילותה. זאת ועוד, המנכ"ל עצמו היה נושה של העמותה כעובד שלה וכמי שנתן לה הלוואות ואף היה ערב לחלק מחובותיה".
לפני כשנה הגיע פירוק העמותה לבית המשפט המחוזי וזאת עקב בקשתה של מנהלת סלע בטענה כי "הנאמן לא הצליח במשך קרוב לשנה להגיע להסדר נושים ונוצר חשש כבד למצב של העדפת נושים שבו 'כל הקודם זוכה'". המבקר כותב כי "מהממצאים עולה שמאפייניה של העסקה הושפעו הן מהצורך של המינהלה למתן פתרון הולם למפונים במסגרת ההינתקות והן מהרצון לסייע לעמותה, להזרים אליה כספים לפירעון חובותיה ולהימנע מפירוקה על כל הכרוך בכך".
לדעת משרד מבקר המדינה, "היה על מינהלת סל"ע לבצע בדיקה בעמותה לפני ההתקשרות איתה כדי להעריך את הסיכונים הכרוכים בהתקשרות וכן היה על המינהלה לקבוע בהסכם מנגנון שיאפשר לה להתמודד עם הבעיות שמקורן בניהולה הכושל של העמותה, ויבטיח בדיקה מעמיקה יותר של חובות העמותה לנושים. בדיקה של העמותה היתה עשויה להבהיר אם בוצעו עבירות במסגרת ניהולה".
תנאים הטבות חריגים לישיבה
המבקר התייחס גם למבנים שהועמדו לרשות הישיבה ביד בנימין והוא כותב כי הממשלה אישרה כ-10 מיליון שקלים עבור שיפוץ וכן הועמדו לרשות הישיבה 28 מבנים בעלות שיפוץ והעתקה של 6 מיליון שקלים. "הבדיקה העלתה כי במסגרת העתקת הישיבה ליד בנימין נתנה המינהלה לישיבה תנאים והטבות חריגים".
הישיבה לא נדרשה להוכיח בעלות על מבנים או כמה מבנים עמדו לרשות בגוש קטיף "מספר המבנים שהועמדו לרשות הישיבה ושטחם היו גדולים מאלה שעמדו לרשות הישיבה בגוש קטיף על-פי הנתונים שהיו בידי מינהלת סל"ע, והדבר לא עלה בקנה אחד עם החלטת הוועדה המיוחדת בעניין המבנים והשטח שיועמדו לרשות הישיבה. מינהלת סל"ע העמידה את המבנים לרשות הישיבה והקצתה לכך עשרות מיליוני ש"ח ולא עמדה על כך שהישיבה תמציא לה קודם לכן טופסי תביעות מלאים ורשימות שמיות מלאות של אברכים (תלמידי ישיבה נשואים), תלמידים וכל מי שקשור לישיבה ולא בדקה את זכאותם של המפונים על-פי חוק היישום".
הטבות "ללא נימוק" לישיבה
"המינהלה העמידה לרשות 73 אברכים הלומדים בישיבה דירות מגורים ומבנים יבילים, אף שרוב האברכים לא היו זכאים כלל לפיצוי על בית מגורים על-פי חוק היישום", כותב המבקר. "נוסף על כך ארבע קרווילות הועמדו לרשות ארבעה אברכים שלא היו זכאים לפיצוי עבור בית מגורים, ושניים מהם אף לא התגוררו כלל בגוש קטיף".
לדברי המבקר, "העמדת מבני המגורים האמורים לרשות האברכים היא בבחינת מתן הטבה שלא על-פי החוק והפליית אנשי הישיבה לטובה לעומת מפונים אחרים שאינם זכאים לכך על-פי החוק ולעומת כלל האוכלוסיה. עוד העלתה הבדיקה, כי בעתיד יועמדו לרשות הישיבה מבני מגורים נוספים, שכן על-פי תוכנית מתאר חדשה של היישוב יד בנימין יועד שטח מסוים בתחום היישוב למוסד חינוכי, ובין זכויות הבנייה שהוענקו במסגרת התוכנית נכללו זכויות לבניית 120 יחידות דיור "המיועדות לתלמידי המוסד בלבד".
המבקר מונה סדרת הטבות נוספת שניתנה לישיבה "ללא נימוק", בין היתר מדובר בדמי שכירות שמשלמת הישיבה לעמיגור, 60 אלף שקלים במקום 120 אלף שקלים, מתן הרשאה לישיבה לאפשר לאברכים "ולהם בלבד" להשתמש באלמורים ובדירות המגורים שהעמידה לרשותה המדינה ו"לגבות עבור השימוש בהם דמי שכירות שסכומם לא הוגבל". המבקר כותב, כי "השימוש בנכסים של המדינה הוא בבחינת מתן פיצוי כספי נוסף לישיבה".
הטבה נוספת, בית הארחה שנרכש אף הוא מהעמותה. חלק מהחדרים הועמדו לרשות הישיבה ונועדו לשמש את תלמידות המכללה. "הבדיקה העלתה שהישיבה הפעילה את בית ההארחה האמור כעסק למטרות רווח, שלא לפי ההסכמים עם עמיגור. משרד מבקר המדינה העיר למינהלת סל"ע שיש פסול בהעמדת בית הארחה לרשות הישיבה המפעילה אותו כעסק".
פינוי ללא אלימות אינו מצדיק
המבקר מדגיש, כי "גם אם יובאו בחשבון נסיבות הפינוי, ובכללן האילוצים שחייבו את מינהלת סל"ע לספק למפונים במהירות דיור שיניח את דעתם ויאפשר פינוי ללא אלימות, אין לראות בסעיף 81פתח למתן הטבות חריגות ומופלגות לקבוצות מסוימות. עלות העתקת המוסד, ובכלל זה העלויות העקיפות הכרוכות במילוי תנאים שנועדו להבטיח את המשך פעילותו של המוסד, ראוי שיהיו סבירים ומידתיים. זאת ועוד, מן הראוי שהפיצוי שיקבלו אנשי הישיבה יבטיח שמירה על השוויון בינם ובין מפונים אחרים".
המבקר מדגיש בסיום דבריו, כי מאחר שעברו כמעט שנתיים ממועד ההינתקות ועד מועד סיום הביקורת, ראוי שייחתם עם הישיבה בהקדם הסכם העתקה ובו ייקבע גבול השתתפותה המרבי של הממשלה במימון העתקת המוסד החינוכי ליד בנימין. מן הראוי כי המינהלה תקפיד שהתנאים להעתקת הישיבה שייקבעו בהסכם יהיו שוויוניים ומידתיים. לדעת משרד מבקר המדינה, גם בנסיבות המיוחדות והחריגות שבהן פעלה מינהלת סל"ע ספק אם נקטה בכל האמצעים כדי לשמור על אמות המידה המקובלות".
מנהלת סלע כשלה בפירוק המועצה
גם הפעם מנהלת סלע החבוטה אינה נעדרת מהדוח. בדוח זה היא זוכה לציון לא עובר בנוגע לתפקידה לפרק את מועצה אזורית חבל עזה ולשמירת רכוש וציוד. המבקר מציין כי הפינוי סבל מקשיים ומתנאים מכבידים. "משך הפינוי היה קצר מהמתוכנן, לוח הזמנים לפינוי היה צפוף, משימות הפינוי היו רבות, נוכח חוסר שיתוף הפעולה של התושבים, ובכללם עובדי המועצה האזורית, והתנגדותם לפינוי", עם זאת המבקר שלח את המינהלת ללמוד מאנשי משרד החינוך שפעלו באותם תנאים והצליחו בכל זאת "להציל" את רכוש המדינה.
בעקבות ליקויי המינהלת - ביזה
בגלל "הליקויים בהיערכותה" פינתה מינהלת סל"ע באמצעות המפרק, רק חלק מרכוש המועצה. "חלק מהרכוש הוצא על-ידי משרדי הממשלה, רכוש רב הוצא על-ידי גורמים שונים, פרטיים וציבוריים, ללא אישור המינהלה, וחלקו אף נבזז".
כדוגמא מציין המבקר את העלמותם של המבנים היבילים. עם מינוי הפרק היו ברשות המועצה כ-350 מבנים יבילים, ובאוגוסט 2005 נמצאו 35 בלבד. היכן נעלמו כולם? המבקר מעריך כי חלקם הועברו על-ידי החטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית לישובים אחרים וחלקם... "צה"ל תכנן לפנות חלק מהקרוונים למחנותיו בלי להודיע על כך למפרק ובלי להעביר לקופת הפירוק תשלום בעד הקרוונים".
איפה הספריה האזורית
המבקר מציין כי בין הנכסים של המועצה שנעלמו לידי "גורמים שונים" נמצאים: "תכולת הספריה האזורית, מחשבים, מזגנים, חומרי גלם כמו ברזל אלומיניום גדרות כבלים עצי דקל מכלי אשפה, ציוד גני משחקים ועמודי תאורה". יתירה מכך מנהלת סלע מסרה למשרד הביטחון "ללא תמורה רכוש יקר כגון 'מרכיבי ביטחון', ואילו רכוש אחר, כגון כלי רכב וכלי נשק, היא מכרה בהנחה גדולה לרשויות מקומיות שקלטו מפונים. עוד העלתה הבדיקה כי הרכוש האמור נמסר למשרדי הממשלה ולרשויות המקומיות נוסף על התקציבים שהם קיבלו עבור חלקם בביצוע תוכנית ההינתקות".
קופת המדינה היא שצפויה בסופו של דבר לשאת בעלות כיסויו של כל גירעון שייווצר בקופת הפירוק, כתב המבקר, "הרי לפני שהעבירה המינהלה רכוש שהיה שייך לקופת הפירוק לרשות גורמים אחרים, כמו משרדי ממשלה ורשויות מקומיות, ללא תמורה או בעד תמורה נמוכה היא נדרשה לוודא שהדבר ישתלם לקופת המדינה, דהיינו היא נדרשה לוודא שאכן נחסכו מהמדינה הוצאות על רכישת ציוד חדש או העברת תקציבים נוספים".
המינהלת נדרשת לצאת למסע איתור
המבקר סבור כי ניתן עדיין לתקן את המעוות וכי על המינהלת "לפעול לאיתור נכסי המועצה, ובעיקר הנכסים רבי הערך, כגון המבנים היבילים, להיעזר לשם כך בגורמים ממשלתיים אחרים ולהתחשבן בעניינם עם המחזיקים בהם. כמו כן עליה לפעול להשבת כספי המועצה האזורית שהועברו שלא כדין, כדי שיהיה אפשר להגדיל במידה המרבית את הסכום שבקופת הפירוק ובכך להקטין את הנטל שיוטל על קופת המדינה לצורך כיסוי גירעונות המועצה האזורית והתחייבויותיה. כמו כן, על גורמי השלטון השונים, ובראשם משרד ראש הממשלה, לקיים תהליך הפקת לקחים מן האירועים".
