ביום 15.11.2007, קבע בית המשפט כי עיריית ירושלים פעלה בניגוד להוראות חוק העזר העירוני, המחייב אותה להוציא צו מתאים להריסת מבנה. הבניין שנהרס היה מוכר שנים רבות למחלקה למבנים מסוכנים בעיר, ומספר פעמים חשבה העיריה להרסו, אולם היא הסתפקה בסופו של דבר בהריסה חלקית ובחיזוקים אשר הפיגו את הסכנה. נקבע כי לא די במצב הנכס, כפי שראה אותו מהנדס העיר, כדי להוות ראייה לצורך בהריסת המבנה.
התובע הינו הבעלים של מגרש בשטח 861 מ"ר ברח' שערי משה בירושלים, אשר עד לחודש פברואר 2003 עמד עליו מבנה. ביום 23.2.03 נהרס המבנה על-ידי קבלן משנה של העיריה, בעקבות הוראה שקיבל ממהנדס המחלקה למבנים מסוכנים, דוד שטיינברג. לטענת התובע הנתבעת פעלה שלא כדין ותוך רשלנות כאשר הרסה את המבנה ולפיכך, בתביעתו הוא דורש פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו עקב הריסת המבנה.
בית המשפט ציין, כי חוק עזר לירושלים (מבנים מסוכנים) התשמ"א - 1980 (להלן: "חוק העזר") קובע את סמכויות העיריה במצב בו הוגדר מבנה כמבנה המהווה סכנה מיידית למחזיקים, לציבור או לנכסים צמודים. חוק העזר מאפשר לעיריה לבצע את עבודת ההריסה, בתנאים מסוימים. חוק העזר מבחין בין מקרה של סכנה מיידית, אשר עליו חלים סעיפים 6(א) ו- 6(ב), מקרים בהם יש חובה להודיע לבעל הבניין על כוונת העיריה לבצע את ההריסה ובין מקרה של סכנה של התמוטטות מיידית, בה לא חלה החובה למסור הודעה לבעל המבנה והעיריה רשאית להרוס את הבניין ולגבות את הוצאות הביצוע מבעל הבניין.
על-פי חוק העזר, בכל אחד מהמקרים יש צורך בצו מתאים, אשר יורה כיצד יש לפעול. בית המשפט הדגיש, כי מהראיות שהוגשו, עולה כי המבנה שהיה במקום היה מוזנח, הרוס בחלקו וחלקו היה חסר גג וצמח בתוכו עץ, אם כי באחת היחידות המשיכה להתגורר דיירת מוגנת. המחלוקת היא האם יום לפני הריסת המבנה, כאשר הגיעו מהנדסי העיריה, המבנה היה בסכנת התמוטטות מיידית.
הבניין מוכר מספר שנים למחלקה למבנים מסוכנים, אשר הגדירה אותו כחורבה, ולמרות שהמחלקה חשבה כמה פעמים להרוס את המבנה, היא הסתפקה בהריסה חלקית ובחיזוקים אשר הפיגו את הסכנה. חוות הדעת של המהנדס רוזנפלד תמכה בטענת התובע, לפיה לא היה אירוע חריג במועד בו הוחלט להרוס את המבנה. לאור עבר המבנה והעובדה שהמחלקה כבר סברה מספר פעמים כי המבנה מסוכן ויש להרסו, לא די במצב הנכס, כפי שראה אותו המהנדס שטיינברג, על-מנת שיהווה ראייה לצורך בהריסתו.
נוכח האמור, החליט בית המשפט כי הריסת המבנה נעשתה שלא כדין ובניגוד להוראות חוק העזר ולפיכך קבע, כי העיריה תפצה את התובע בסך 648,620 ש"ח, בגין הנזק שנגרם לו.
