הניתוח הפלסטי מתחיל בתוכנו

המראה 2, שלישי ב-21:40, ערוץ 10

לפני שאחלוק תשואות למאורע הטלוויזיוני שהתחולל לי על המסך אמש, שמישהו יסביר לי למה אני צריכה לראות פטמה על צללית האישה המצוירת באות הפתיחה? אם לדייק, מדוע אני צריכה לראות פטמה על הצללית המצוירת בפריים שמקדים את סיפורה של שגית גז, בת 28 מקרית ביאליק, אם חד-הורית שפוטרה מעבודתה ולא אוהבת לראות את עצמה במראה? למי מהגרפיקאים החרמנים של ערוץ 10 זה נראה כמו מיצג ויזואלי סביר?

וכעת, כשזה מאחורינו (וגם אמרנו פטמה, בשביל הרייטינג), אפשר לעבור לתשואות. הרבה מעלות היו לתוכנית "המראה" שנמצאת בעונתה השנייה. הראשונה - בידורית, וכידוע, אין להקל בזה ראש. מעטות הקומדיות הישראליות שמצליחות לייצר חרחורי צחוק שכאלה (נחנקתי מהבייגלה). "יש לך מבט עצוב בעיניים, את יודעת?", שואלת אורנה דץ את המנותחת לעתיד בנימה אמפתית. היא לא התכוונה שייצא לה אסי כהן, אבל יצא לה. זה מצחיק.

מעלה שנייה, אם לחשוב רגע קדימה, היא מהזן האקדמי. בעוד 20 שנה, הרי זה ברור, יתעמקו רבבות סטודנטים לתקשורת בשאלות מחקר מסוג "אז איך העובדה שאימא שלך ברחה עם אורנה דץ וחזרה עם לוק של מלפפון ים השפיעה על ההתפתחות המינית שלך". ותראו לי עוד תוכנית בלונדיניות עם כזאת השפעה לטווח הארוך.

אבל אי אפשר לעמוד על סגולותיה האמיתיות של התוכנית (חרחורים, אני אומרת!), בלי להבין מה הלך שם. תקציר רגעי הקאלט הוא כזה:

שגית גז נפרדת מבנותיה בדמעות. ברקע, בהברקה מוזיקלית, נשמעים צלילי "I'm not going anywhere" של קרן אן, המשווים לסיטואציה סאונד מלחיץ ומקאברי כאחד. שגית גז מתפשטת, פאנל המומחים מכריז באיזה ניתוחים יש לנקוט. נפילה של הגבות? הרמת חזה? סימני לידה? מוחה האדם המודרני למוד הזוועות של הגירסה האמריקנית. בשביל זה את צריכה תוכנית ריאליטי? לכי לסופר. "לדעתי יש לה עודף משקל קל", מבשר הדוקטור המומחה, להלן - הגבר הדוחה למראה עם הקרחת, לשגית, להלן - האישה עם הבעיות הפסיכולוגיות. אין לה עודף משקל.

שגית עוברת טיפול עשרת אלפים. כאילו לא מספיק שהיא חבושה, חבולה, מצולקת וסובלת במידה ניכרת לעין, אורנה מגיעה. "נראה לי שעברת שינוי", היא מכריזה. "כיף, טוב לי", ממלמלת אליה שגית בשקט, תפריה מאיימים להתפקע. אורנה מהנהנת. שתיהן מתאמצות שלא למצמץ (עושה קמטים).

"המכשפה הבלתי קונבנציונלית" מגיעה, כי הניתוח הפלסטי מתחיל בתוכנו. "יש לך הרבה עצבים", היא אומרת לשגית. "לא נכון", מוחה שגית, שלא קראה את האותיות הקטנות בחוזה שלה. אם אתם מכירים עו"ד טוב, זה הזמן ליצור קשר עם שגית. טיפול אצל הקואוצ'ר. הוא מנסה לשאול את שגית איך יצא שהיא מובטלת כבר שלושה חודשים, ולמה היא מתכוונת כשהיא אומרת "בטח, חיפשתי עבודה". שגית, בתגובה: "מה הוא רוצה להציק לי?" (כולל פנייה לאנשי ההפקה, טון זועם, רצח בעיניים). בשלב זה של התוכנית, לא נותר אלא להסכים עם המכשפה הלא קונבנציונלית. יש לה הרבה עצבים.

שגית מגיעה לסימולציה של ראיון עבודה, מוכה למראה וכפותה בפלסטרים ותחבושות (שבוע, למען השם, לא יכולתם לתת לה להחלים עוד שבוע?). המראיינת, דמוית פנינה רוזנבלום, עושה הכל כדי להציק לה. שגית מוצקת. וכשהיא מוצקת, כאמור, יש לה הרבה עצבים. היא מתפרצת בקריאות "אל תצלם אותי! אל תצלמו אותי! למה אתה מצלם אותי?!", וכמעט בורחת, אבל לא עומדת בקסמו של הקואוצ'ר (או של מה שלא איימו עליה בין קאט לקאט), וחוזרת.

האמת, הנס המשמעותי בתוכנית המפעימה הזאת, הוא לא הצחוקים ולא מחקרי העתיד. אנשי ההפקה בתוכנית "המראה", הצליחו לאתר אישה כל-כך לא מעוררת אמפתיה (כפי שהגדירה את זה זאת שטחנה בייגלה מימיני, "מצידי שתמות") שלא רק שהתמוגגנו מרוב אנטגוניזם, כבר כמעט חשנו אמפתיה כלפי אנשי ההפקה עצמה. וזו, תודו, רמה אחרת לגמרי של הישג טלוויזיוני.