בית המשפט המחוזי בחיפה חייב מכללה פרטית לשלם ארנונה לעיריית חדרה למרות שאינה בעלת הנכס אלא שכרה אותו מישיבה, הפטורה מתשלום.
בכך, דחה השופט רון שפירא ערעור שהגישה המכללה על החלטת ועדת הערר לקביעת ארנונה כללית שליד עיריית חדרה. המכללה חויבה לשלם לעיריה הוצאות משפט ושכר טירת עורך דין בסך 10,000 שקל.
מפסק הדין עולה כי מנהל המכללה הפרטית, א.ש.מ אלקטריק בי"ס למקצועות החשמל והאלקטרוניקה, העוסקת במתן קורסים מקצועיים ובהכשרת עובדים, הוא גם מנכ"ל ישיבת "בית שמואל", השוכנת מול בית החולים הלל יפה בחדרה.
המכללה קיבלה שומת ארנונה לתשלום בגין 2006, ונדרשה לשלם ארנונה על ניהול עסק בשטח של כ-217 מ"ר שסווג בידי העיריה כשטח מסחרי. על דרישת תשלום זו הגישה המכללה השגה, ולאחר מכן ערר, אך הם נדחו. ועדת הערר נימקה החלטתה בכך שהמכללה מקיימת פעילות עסקית ענפה בתחומיה, זאת בהסתמך על הסכם השכירות שבינה לבין הישיבה אשר על פיו שכרה המכללה ארבעה חדרי כיתות לימוד, חדר מעבדה, חדרון לצורך משרד.
המכללה טענה כי החלטת ועדת הערר מוטעית וכי היא אינה חייבת בארנונה, הן משום שאינה מחזיק הנכס והן משום שאין לסווג את הנכס כסיווג חייב בארנונה, מפני שהוא בתחום ישיבה.
לטענת העוררת, היא אינה מקיימת פעילות ענפה בתחומי הישיבה והעיריה לא הוכיחה זאת לפני ועדת הערר. לטענתה, קיימה פעילות מצומצמת בתחומי הישיבה, אך ורק על בסיס מקום פנוי והדבר עולה גם מהוראות הסכם השכירות. המכללה טענה כי המחזיקה היחידה בנכס היא ישיבת בית שמואל.
הנישום הוא בעל הזיקה
בפסק הדין שדחה את הערעור קבע השופט שפירא כי המכללה היא המחזיקה בנכס המושכר, על-פי חוזה השכירות שנערך בינה ובין הישיבה. המכללה גם אינה מוסד חינוך ציבורי ואינה זכאית לפטור מארנונה. לפיכך, הושת עליה חיוב הארנונה בדין ואין להתערב בו.
השופט ציין כי אדם המשתמש בנכס הוא המחזיק בו ולפיכך הוא הנישום בארנונה. הפסיקה פירשה את המונח "מחזיק" כבעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס.
"אין לאפשר מצב שבו בעל נכס מקרקעין שהוא פטור מחובת תשלום ארנונה ישכיר נכס לגוף החב בארנונה וזה ייהנה מהפטור שניתן למשכיר. מתן היתר לתופעה זו חותר תחת שיטת החיוב בארנונה ויש בו כדי להוות ניצול ליתרון מסחרי של מי שקיבל פטור מהטעם שאינו פועל לצרכי מסחר, אלא למטרות ציבוריות. לא לכך התכוון המחוקק ואין עילה לאפשר תופעה זו".
