עמותת אומץ פנתה (יום ב', 24.12.07) לשר המשפטים הפרופ' דניאל פרידמן לפעול למניעת קבלת חוק שיאסור פרסום שמות אישי ציבור החשודים בפלילים. החוק לטענת התנועה יאפשר לאישי ציבור שסרחו "לשמור על שמם הרע הרחק מעין הציבור".
אמש (יום א', 24.12.07) אישרה ועדת השרים לעניני חקיקה הצעת חוק שתאסור פרסום שם חשוד בטרם הוגש נגדו כתב אישום. ההחלטה עוררה גל תגובות בעד ונגד. המצדדים בחוק, בהם הסניגוריה הציבורית, טוענים כי על המחוקק לשים גבול "ולהגן על זכויותיו של הפרט מפני רשויות האכיפה ודורסנות התקשורת". זאת תוך "הפיכת הכלל המשפטי, כך שברירת המחדל תהיה אי פרסום פרטי החשוד".
במכתב בו תמכה בהצעת החוק כתבה הסנגורית הציבורית הראשית עו"ד ענבל רובינשטיין לשר פרידמן, כי משמעות החוק היא מתן אפשרות לחשוד "לעשות שימוש בזכותו לבקש שפרטיו לא יפורסמו ברבים, וכן לאפשר לבית המשפט לערוך איזון ראוי בין שני האינטרסים המוגנים, מתוך פרשנות הפוגעת במידה מועטה ככל האפשר בזכויותיו של חשוד בכל מקרה ולא רק במקרים חריגים ויוצאי דופן".
מנגד, המתנגדים טוענים כי מדובר בחוק שנועד להסתיר מעין הציבור חשדות נגד אישי ציבור. ח"כ שלי יחימוביץ מהעבודה אמרה כי מדובר בחוק אנטי דמוקרטי שנועד "לכסות" על בכירים בצמרת השלטון המעורבים בפרשיות שחיתות. יחימוביץ פנתה לחבר ועדת השרים לענייני חקיקה עמי אילון בדרישה להגיש ערר על אישור החוק בוועדה.
מתנגדת נוספת להצעה, ד"ר דנה פוגץ' ממרכז נוגה המלווה נשים שהותקפו מינית, אמרה כי היא מתנגדת ליישום חוק כזה בנוגע לעבירות מין. פוגץ' אמרה כי לפעמים הדרך היחידה להתמודד עם עברייני מין היא באמצעות פרסום חשודים. פוגץ' מציעה לפעול להגנה על חשודים באמצעות מועצת העיתונות שתגביל את הפרסומים בתקשורת בעזרת כללי אתיקה.
כאמור, אל קולות המתנגדים להצעת החוק הצטרפה תנועת אומ"ץ שאף פנתה לשר המשפטים דניאל פרידמן בדרישה לפעול נגד החוק. בפנייה כותב יו"ר הנהלת העמותה אריה אבנרי, כי התנועה מודעת היטב לצורך לשמור על שמו הטוב של כל אדם, "על אחת כמה וכמה אם החשדות מתבטלים ולא מוגש נגדו כתב אישום". עם זאת מוסיף אבנרי "כאשר מדובר באיש ציבור - שר, ח"כ, ראש עיר, וכו' חשוד בפלילים - יש מקום לפרסם את הדבר ברבים בשם העיקרון של זכות הציבור לדעת. יש חובה לאיש ציבור לשמש דוגמה ומופת אישי ואם חלילה הוא נחשד בפלילים, חובתו של הציבור לדעת זאת. לא יעלה על הדעת שבמסווה של אי פרסום שמם של אישי ציבור חשודים (אם יאושר החוק) יצליחו אישי ציבור שסרחו לשמור על שמם הרע הרחק מעין הציבור". אבנרי מדגיש כי סיבה נוספת להסתייגות תנועתו מהחוק היא החשש מהחשדה כללית ושמועות "במקרה שיתפרסמו במקום שמו של החשוד כינוי כללי, כמו 'חבר כנסת' או 'פקיד בכיר' תהיה החשדה כללית ויפוצו שמועות על חפים מפשע".
אבנרי מבקש מהשר שאישר את החוק לשקול מחדש את עמדתו.
להפריד בחוק בין הציבור לאישי ציבור
התנועה ל
איכות השלטון מבקשת כי החוק איסור פרסום שם חשוד בטרם הגשת כתב אישום יפריד בין הציבור לבין אישי ציבור החשודים בעבירות פשיעה. בפניה אל ועדת השרים לעניני חקיקה טוענת התנועה כי "בדמוקרטיה ייצוגית ישנה חשיבות חברתית מכרעת בביקורת על אנשי ציבור שהנם מורשי העם וכפופים לו. לצורך כך, זקוק העם למידע על נבחריו, שכן, בלעדי מידע, לא ניתן לגבש דעה בשאלה אם צריך לתקן מעשים שלטוניים אם לאו, או בשאלה אם יש מקום להביא לפיטוריהם או החלפתם של 'המושלים'".
מידע על חקירות פליליות המתנהלות בנוגע לנבחר ציבור כזה או אחר, "הנו מסוג המידע הנכלל בזכותו של הציבור לדעת על-מנת שיוכל להפעיל את כלי הביקורת העומדים לרשותו. כך בדומה אף בנוגע לחשודים בעבירות פשיעה מאורגנת, בין היתר, על-מנת שידע את היקף הסכנה יוכל להפעיל לחץ על נבחריו".
הפסיקה לטענת התנועה הכירה בכך שפרסום אודות אישי ציבור הינו כזה שיש בו "עניין ציבורי" מיוחד. "מכאן כי בניגוד מוחלט לדברי ההסבר להצעת החוק - חקירה פלילית אודות איש ציבור ו/או חשוד בפשיעה מאורגנת, מקימה עניין ציבורי מיוחד, אשר מבססת את החובה לפרסם את המידע".
הכוח הרב הנמצא בידי אישי ציבור, מעלה חשש לניצול כוח זה כדי "לטשטש" עקבות מעשי שחיתות או רשלנות, הנחקרים על-ידי הרשויות המוסמכות. "פרסום המידע אודות החקירה, מונע מהם להשתיק או לטשטש פרשיות הנוגעות לתפקודם. במשטר דמוקרטי זהו ערך עליון עליו יש לשמר, שכן ככל שיש יותר כוח כך נדרשים יותר אמצעי ריסון ופיקוח".
התנועה דורשת מועדת השרים לעניני חקיקה לשקול בשנית את עמדתה ביחס להצעת החוק ולקבוע כי החוק לא יחול על אישי ציבור ועל חשודים בעבירות של פשע מאורגן.
