תחקיר ערוץ 10 והדיווח על חשיפת רשת פדופילים ענקית בגרמניה בחודש שעבר, הזכירו את הצדדים המפחידים של הרשת, וגם כמה הפחד הזה טוב לרייטינג.
"החיבור של הרשת לפדופיליה יוצר איזו אגדה מודרנית, שבה האינטרנט הוא היער השחור עם המפלצות", אומר ד"ר מייק דהאן, מרצה בתוכנית למדע, טכנולוגיה וחברה באוניברסיטת בר-אילן וגם מרצה על תרבות דיגיטלית במכללת ספיר.
"זה לא דבר חדש אם מסתכלים אחורה לשנות ה-90, לשערורייה הוותיקה של 'טיים מגזין', שבה הם לכאורה חשפו את העובדה שילדים חשופים לכמויות אדירות של פורנו ברשת".
הכתבה שיצרה בזמנה היסטריה התבססה על מחקר של סטודנט באוניברסיטת קרנגי מלון, שטען שפורנו הוא חלק ניכר מהמידע הנגיש לילדים ברשת. "בדיעבד התברר שהנתונים היו מנופחים ובדויים", אומר דהאן. "מאז הדרך הטובה ביותר לזכות בכותרות בעיתונים היא לקשור בין האינטרנט לפדופיליה. זה מציצני ומתחבר לפחד מטכנולוגיה ולמה שהיא מכניסה הביתה. כותרות דומות היו לגבי הטלוויזיה בשנות ה-70 וה-80".
מתנות לילדה
באתר איגוד האינטרנט מופיע כעת מאמר העוסק ב"פאניקה מוסרית" מאת ד"ר יעקב הכט, חוקר תרבות דיגיטלית. "רבים מזהים את האינטרנט עם מגוון פתולוגיות", הוא כותב, "כגון התמכרות למדיום, התמכרות לפורנוגרפיה, הונאה, בידוד, ניכור, פדופיליה ורצח, ויוצרים אווירת פאניקה כלפי השפעתה המוסרית של סביבה זו... בפועל, הנזקים החברתיים הפוטנציאליים המיוחסים לאינטרנט מתבססים על מקרים בודדים מבחינה סטטיסטית. הם בטלים בשישים לעומת הנזקים הקריטיים העצומים בזירות שונות שנחקרו על-ידי סוציולוגים אמריקנים, כגון: תאונות דרכים, אלכוהוליזם ושימוש בסמים".
דהאן, אב לארבעה, אינו מתכחש לכך שתוקפים מיניים פוטנציאליים וסתם טיפוסים מפוקפקים משתמשים ברשת. עם זאת, חשוב לו להבהיר שככל הנראה האינטרנט לא העלה את מספר מקרי האלימות המינית "השימוש באינטרנט לא הופך אנשים לפדופילים. אחד המחקרים המעניינים שנעשו בגרמניה בקרב פדופילים מצא שרק 20% מהם השתמשו במחשב, ורק 6% השתמשו במחשב באופן פעיל כדי לנסות ללכוד קורבנות. בגדול, אין הוכחה לטענה שהרשת מעודדת פדופילים. במובנים מסוימים היא אף מקלה על תפיסתם - כמו שראינו בגרמניה לאחרונה".
לעומת זאת, צביה אלגלי, יועצת של איגוד האינטרנט לנושאי גלישה בטוחה, מציינת שגם אם הרשת לא הגבירה את התופעה, היא מקלה על תוקפים להתחבר לילדים וגם זה עם זה, ולהסתתר מאחורי זהויות שונות. היא מספרת שבסדנה לילדים שקיימה לאחרונה פגשה ילדה בת שמונה, שנמצאת הרבה לבד בבית ומתכתבת ב-ICQ עם אנשים שונים. "אחד מהם הציג את עצמו כילדה ושלח לה תשורות דיגיטליות, מין אייקונים נחמדים, והמון תשומת לב וחיבה. בנוסף, הוא ביקש שיעברו לשיחת וידיאו". אלגלי פנתה לאם, וזו הציעה לילדה להפעיל את המצלמה יחד. הן גילו שמדובר בבחור. "עכשיו נורא עצוב לי כי אין מי שישלח לי מתנות כל יום", אמרה הילדה.
רשימה לבנה
אז איך אפשר לשמור על הילדים מבלי להיסחף לפאניקה? ככל שהורים פחות נוכחים בחיי הילדים, כך הם נתונים יותר למצבי סיכון, מסבירה אלגלי. "מספיק שהורה יתעניין במה שהילד שלו עושה ברשת, לא מתוך איום, אלא מתוך רצון לדעת - זה כבר עוזר לילד להישאר בצד היותר נכון של הרשת. אין סיבה שילדים יגלשו בלי נוכחות של הורה, זה פשוט לא נכון. כדאי לשבת עם הילד כשהוא רק מתחיל לגלוש, לשחק ולעבוד במחשב. זה מעביר מסר שזה משהו שאנחנו יכולים לעשות יחד, אכפת לי מה שאתה עושה שם. מומלץ גם להציב את המחשב בטווח הראייה של ההורה - בסלון או ליד המטבח".
בעלי ויסטה או OS X של אפל יכולים להשתמש בבקרה המובנית במערכת ההפעלה ומאפשרת להם לעקוב אחר הילדים, לבחור מתי יוכלו לגלוש ובאילו אתרים. אחרים יכולים להיעזר בתוכנות כמו System Surveillance Pro, שעוקבת אחר כל הקשת מקש וביכולתה אף לצלם את המסך ולשלוח הודעה על כך למייל. אבל אלגלי מתנגדת בנחרצות לעניין. "בעיני זה נורא, זה ממש האח הגדול, וזה משהו שלדעתי מפר את האמון בין הורים לילדים".
מה כן צריך לעשות?
"הייתי מסכמת עם ילד שאם הוא נתקל באתר מזעזע ולא טוב לילדים, שיבוא להגיד. בגילאים צעירים זה הולך מצוין. הם ידווחו, וחשוב להם גם להיראות בסדר בעיני ההורים". אומנם אצל בני נוער ריצוי ההורים פחות משמעותי, "אבל אם הגדרנו מגיל צעיר עקרונות של מותר ואסור, אז כשהם גולשים לאתרים או מקיימים קשר בידיעה שזה אסור, זה שומר עליהם". אלגלי לא פוסלת סינון, אך היא ממליצה לספר לילדים על הסינון ולהסביר את מטרתו, ולא לפעול מאחורי גבם.
גם כל ספקיות האינטרנט מציעות כלי בקרה להורים, שאותם יש להזמין בעת ההתחברות או אחריה - בתשלום כמובן. חלק ניכר מהן משתמשות בתוכנת iKeeper תחת שם כזה או אחר, שמסננת תכנים וגם מאפשרת לתחום את שעות הגלישה. "התוצאות שלה טובות, הבעיה היא שהיא נוטה לחסום גם אתרים לא קשורים", מזהיר דהאן. "למשל את רוב התכנים הפוליטיים, גם קיצוניים וגם מתונים יותר. אי אפשר להגיע למידע על אודות סרטן השד, ואני מניח שגם ילד שירצה ללמוד על זהות מינית לא יוכל להגיע לדפים המתאימים".
בגילאים צעירים אפשר להשתמש גם בדפדפנים ייעודיים לילדים, כמו קידרוקט ו-My Kids Browser. הם מבוססים על רשימת אתרים שרק אליהם מותר לגלוש. במקרה של קיד רוקט הרשימה מאוד מצומצמת, ובגרסה הנוכחית אי אפשר להוסיף לה אתרים. במיי קידס בראוזר ובדפדפן נוסף בשם פיקלוק, לעומת זאת, אפשר גם להוסיף אתרים מותרים.
גם גלובל, תוסף לפיירפוקס, בנוי על רשימה לבנה של אתרים מותרים. הוא מבטיח גם כי בחיפושים ביאהו ובגוגל יופיעו רק תוצאות המותרות לילדים, וגם מאפשר לילדים לשלוח למבוגר בקשה לאישור לינק תוך כדי גלישה. המבוגר יכול להחליט אם להתיר צפייה בכל האתר או רק בלינק המצורף. אבל אלגלי מאמינה שההורים צריכים בעיקר לנקוט גישה של הורות מונעת. "לא צריך לחכות שיקרה אסון, אלא לדבר על הדברים קודם. והכי חשוב לפעול בהיגיון ולא להיות מפוחדים".
