שופט בית המשפט המחוזי בירושלים יוסף שפירא זיכה (יום ד', 9.1.08) את אבנר לארי, שהיה מנהל סניף בנק פאג"י, מקבוצת הבנק הבינלאומי, ברחוב שלומציון בירושלים, מאשמת הלבנת הון. לארי הועמד לדין בעבירות אלה יחד עם 5 נאשמים אחרים - החלפנים אהרון אייל (ירון) כהן, כהן ירון פיננסים בע"מ, שירה שרותי המרת מט"ח בע"מ, יצחק כהן ומרדכי כהן.
המשפט נמשך כשלוש שנים, העידו בו יותר מ-50 עדים, נרשמו יותר מ-3,000 עמודי פרוטוקול, והוגשו יותר מ-1,200 מוצגים. בסופו של יום, חמשת הנאשמים האחרים הורשעו על-פי הודאתם במסגרת עסקת טיעון, ונענשו.
לארי ביקש להפריד את משפטו ממשפטם של האחרים, כדי לקצר את ההליכים נגדו משום שהושעה מתפקיד מנהל הסניף, ולאחר תקופה מסוימת עבר לשמש בתפקיד משני בבנק. בקשתו לא נענתה, אם כי הוא שוחרר מלהתייצב לכמה ישיבות.
מפסק הדין עולה כי בסניף הבנק של לארי התנהלו חשבונות הבנק של הנאשמים כהן וחברות החלפנות שלהם. לארי היה בקשר חברי ועסקי הדוק עימם.
בכתב האישום שהוגש נגדו נטען כי במאי 2000, ביקש אדם ששמו אסולין, בן משפחה של כהן, לגשת למכרז כמשווק אזורי של תחנות מפעל הפיס. תנאי מקדמי להשתתפות במכרז, היה ערבות בנקאית בסך 750,000 שקל ומכתב ממנהל בנק כי אם יזכה במכרז, יערוב הבנק לסכום נוסף של כ-8 מיליון שקל. אסולין פנה לכהן וביקש שיסייעו לו בקבלת כתב הערבות. ירון כהן הפגיש את אסולין עם לארי, וזה ניאות להנפיק את מכתב הערבות, בתנאי שאסולין יפתח חשבון בנק בסניף, ויפקיד בו סכום כסף ראשוני לצורך קבלת מכתב הערבות.
30 מיליון שקל
אסולין פתח חשבון ואחד החלפנים ממשפחת כהן הפקיד בחשבון סכום כסף ראשוני לצורך קבלת מכתב הערבות. כחודש לאחר פתיחת החשבון, כאשר נודע לאסולין כי לא זכה במכרז, החל יצחק כהן להשתמש בחשבון אסולין, בין היתר לצורך עסקיו בתחום מתן שירותי מטבע וניכיון שיקים. בחשבון בוצעו פעולות ב-30 מיליון שקל, עד דצמבר 2003.
התביעה טענה כי לארי ידע כי הפעולות בחשבון אסולין אינן נעשות לטובת אסולין, אלא לטובת יצחק כהן, אך לא דיווח על כך להנהלת הבנק או לרשות לאיסור הלבנת הון, ובכך מסר מידע כוזה בניגוד לחוק איסור הלבנת הון.
לארי כפר, באמצעות עו"ד פנחס מרינסקי, בכל המיוחס לו בכתב האישום באופן גורף.
בפסק הדין שזיכה אותו כתב השופט שפיר כי התביעה לא הוכיחה כי לארי היה מודע לחובת הדיווח. הושפט הדגיש כי לאחר שמיעת העדויות, נותר בליבו ספק אם המערכת הבנקאית כולה הייתה מודעת להוראות החוק במועדים הרלוונטיים לכתב האישום. כמו כן לא הוכיחה התביעה מעבר לספק סביר כי לארי פעל במטרה למנוע מהבנק את קיומה של חובת הדיווח.
