הבדלים ברורים נמצאו במאפיינים פסיכולוגיים בין מנהיגים ללא מנהיגים, כך עולה ממחקר שנערך באוניברסיטת חיפה בשיתוף המרכז למנהיגות בזכרון-יעקב ופורסם עתה (יום ג', 19.2.08).
עוד נמצא כי לאופטימיות יש השפעה גדולה מאשר למאפיינים אחרים על היכולת להנהיג. "כמו עם כל כישרון, פוטנציאל מולד אינו מספיק. מי שרוצה להיות מנהיג צריך לעבור תהליכי התפתחות שיביאו אותו לידי מימוש היכולת להנהיג", אמר פרופסור מיכה פופר מאוניברסיטת חיפה, שהיה אחד מעורכי המחקר.
בשלב הראשון מילאו החיילים והמפקדים שאלון סוציומטרי כדי להכריע מי נחשב על-ידי חבריו ומפקדיו למנהיג ומי לא. האפשרויות בשאלונים נעו על רצף של 1-5 (1 - במידה מעטה, 5 - במידה רבה), כשמי שקיבלו ציונים של 4 או 5 הן על-ידי החברים למחלקה והן על-ידי המפקדים, סווג כמנהיג.
לאחר מכן הושוו חברי קבוצת המנהיגים לחברי קבוצת הלא מנהיגים בסדרה של מבחנים הבודקים מאפיינים פסיכולוגיים ונמצא כי קיימים הבדלים מובהקים במאפיינים הבאים: המנהיגים האמינו בצורה חזקה הרבה יותר שהם יכולים לשלוט בתהליכים חיצוניים ושהם מסוגלים להשפיע על הסביבה. המנהיגים גם קיבלו ציונים גבוהים במדדים של אופטימיות וציונים נמוכים יותר במדדים של חרדה,והפגינו ביטחון רב יותר ביכולתם להשפיע על אנשים.
החוקרים מצאו כי המדד בעל המשקל הגדול ביותר בניבוי מנהיגות הוא מדד החרדה, ושככל שרמת החרדה גדולה יותר, קטנים סיכויו של אדם להיתפס כמנהיג על-ידי חבריו. מאפיינים נוספים שנמצאו כבעלי השפעה על היכולת להנהיג הם מיקוד שליטה פנימי, אופטימיות וביטחון ביכולת להשפיע על אנשים.
לדברי החוקרים, עיקר המחקר הפסיכולוגי על מנהיגות עוסק בניסיון להבין כיצד מושפעים דווקא המונהגים או, לחלופין בחקר של מנהיגים, בעוד שמחקרים המנסים לבחון באופן השוואתי הבדלים בין מנהיגים ללא מנהיגים, כמעט ואינם בנמצא. עוד הוסיפו כי מחקר זה הוא ניסיון ראשוני לבנות מדדים המבחינים בין מנהיגים לאוכלוסיות אחרות, כשהצלחות בכוון זה יאפשרו מענה טוב יותר מאלה הקיימים כיום בבחירה ופיתוח של מנהיגים.
