שופט בית משפט השלום בתל אביב רחמים כהן חייב את חברת איי.וי.סי המשווקת מכונות אוטומטיות למכירת ממתקים להחזיר לחיים דוויק, תלמיד ישיבה מבני ברק, 6,358.471 שקל ששילם בעד 10 מכונות. כמו כן חייב את החברה לשלם לדוויק הוצאות בסך 2,500 שקל. בכך קיבל השופט חלקית את תביעתו של דוויק נגד החברה. השופט דחה את בקשת דוויק להחזיר לו את הכסף שהוציא על הממתקים, משום שהמכונות פעלו כמה חודשים. השופט ציין כי לא הוצגו נתונים כספיים ועובדתיים על ההכנסות וההוצאות של דוויק, ועל כן דחה את תביעתו של דוויק על מניעת רווחים, אחסנת המכונות ועוגמת נפש בגין הפרת הסכם.
מפסק הדין עולה כי דוויק פנה לחברה עקב פרסום בעיתון שהבטיח הכנסות באלפי שקלים בחודש. ב-13.11.05, נחתם בין הצדדים הסכם לרכישת 17 מכונות והסכם לקבלת אתרים להצבת המכונות. קודם שחתמו ההסכמים הבהיר דוויק לחברה כי בלי המיקומים אין מקום לקיום העסקה, שכן אין ברשותו כלי רכב ואף לא רישיון נהיגה. החברה דרשה תשלום בעבור המיקומים.
כעבור כשלושה שבועות מסרה החברה לדוויק 7 מיקומים בבתי עסק כגון מכון לשטיפת מכוניות, תחנות מוניות שרות, חנות לאביזרי רכב, "טרייד אין" לרכב ומספרת נשים. המיקומים נראו לדוויק תמוהים ובלא יכולת הכנסה, אך הוא החליט לנסותם.
הוצאות תפעול ונסיעות
לאחר מעשה התברר לו, כי מלבד היותם רחוקים זה מזה וממקום מגוריו, המכונות כמעט לא הניבו רווחים וגם ההכנסות המעטות שהניבו, בטלו בשישים לעומת הוצאות התפעול של המכונות, הזמן הרב והנסיעות במוניות לבתי העסק.
לאחר שלא זכה למענה מחברה להודעותיו, ביטל דוויק שיק שהיה אמור לשלם. עד אז שילם לחברה 30,485 שקל. לאחר מכן שלח פקס לחברה ודרש להחזיר לו את תמורת עשר המכונות שלא הוצבו עד אז.
בתביעה שהגיש נגד החברה לבית משפט השלום טען דוויק כי בניגוד גמור לפרסומי החברה, לא רק שאינו מרוויח את הסכום המובטח, כ-15,000 שקל לחודש, אלא אינו מרוויח אפילו שקל אחד. הוא נאלץ להוציא מכיסו מדי חודש סכומים ניכרים הנובעים מהוצאות שוטפות. לטענתו, ידעה החברה על הרווחיות האפסית במיקומים שמסרה לו, אך לא דיווחה לו על כך. לדבריו, החברה הטעתה אותו, הציגה לו מצגי שווא והפרה את ההסכמים בינה לבינו שכן לא מסרה 10 מיקומים מתוך 17 כמתחייב, וגם המיקומים שנמסרו אינם מתאימים.
לפיכך, ביקש לחייב את החברה לשלם לו 85,335 שקל, ובכללם 50,000 שקל על מניעת רווחים, אחסנת המכונות בביתו ועוגמת נפש.
לא הוכח פוטנציאל השתכרות
בפסק הדין קבע השופט כי דוויק הוכיח שהחברה הפרה את הסכם המיקומים באופן חלקי ולא סיפקה לו את כל האתרים שהתחייבה לספק. עם זאת, לא הוכיח את ההטעיה ומצגי השווא.
"אי אספקת המיקומים מהווה הפרה יסודית של הסכם המיקומים ושל הסכם המכונות לגבי 10 מכונות. אין ספק, שהתובע לא היה רוכש את המכונות בלא המיקומים. מדובר בתלמיד ישיבה, שאינו מסוגל לאתר מיקומים באופן עצמאי", כתב השופט.
השופט דחה את טענת דוויק כי יש לבטל את העסקה כולה אך גם דחה את טענת החברה שיש לאכוף את ההסכם כולו. לפיכך, קבע כי ההסכם יבוטל בכל הנוגע ל-10 המכונות שלא נתקבלו לגביהן מיקומים ולהשאיר את ההסכם על כנו בכל הנוגע ל-7 המכונות שנמסרו עם מיקומים.
לגבי טענות דוויק נגד איכות המיקומים של 7 המכונות הנותרות, ובדבר הטעייתו לגבי פוטנציאל ההשתכרות מהן, קבע השופט כי הן לא הוכחו.
