האיטי: פחות שחיתות - יותר רעב

בזמן שמיליוני תושבים בהאיטי רעבים ללחם, מכולות עמוסות מזון נערמות בנמלי המדינה בגלל ביורוקרטיה ממשלתית. טונות רבות של שעועית, אורז ומצרכי יסוד אחרים מתקלקלים בשמש הקופחת או הופכים למאכל לחרקים.

ניסיונה של ממשלת האיטי לבער את השחיתות בנמלים, שהפכה את המדינה לאחד הערוצים העיקריים של סחר הקוקאין הקולומביאני, הוסיף שכבות של פקידים, וגרם לעיכובים כה חמורים בפריקה ובטעינה עד כי התורים בנמלים אלה מורגשים במיאמי, המרוחקת כ-1,000 ק"מ משם, מכיוון שאניות עם מטענים המיועדים להאיטי נאלצות לעגון שם חודשים.

הבעיות שוללות מהתושבים הנואשים מזון שנתרם להם. חלק מהם כה עניים עד כי הם נאלצים לאכול מעין עוגות של שמן צמחי, מלח וטינופת כדי להשביע את רעבונם.

תחקיר של סוכנות אי-פי העלתה כי המצב החמור ביותר שורר בקאפ-האיטיין, העיר השנייה בגודלה בהאיטי. באחד מימי השבוע החולף, למשל, נראו עובדי האשפה מפנים ערימה של 20 טונות שעועית רקובה שהתפוררה לאפר והתמלאה בתיקנים וחיפושיות. המטען התגלה בגלל הצחנה האיומה שעלתה ממנו. מתברר כי המטען המתין לשחרורו מאז נובמבר 2007.

"פעמים רבות, פג תוקפו של המזון כאשר הוצאנו אותו מהמכס, ונאלצנו לשרוף אותו", מסרה סוזי סקוט קרבאכר, נציגת קרן צדקה בקולורדו, הפועלת בהאיטי זה 14 שנה. "המזון קיים. הוא רק אינו מגיע לאנשים", סיפרה לכתב אי-פי.

לא ברור מה היקף המזון המתעכב בנמלי האיטי, ההשפעות עלולות להיות הרסניות. משרד החקלאות של ארה"ב מעריך כי האיטי מייבאת 75% מהמזון שלה. ויש מעט מאד מרווח לטעויות במדינה שבה מחצית האוכלוסיה חיה בתת תזונה, על-פי דוח של ארגון האו"ם למזון וחקלאות משנת 2002.

מערכת מכס ידנית

תוכנית המזון העולמית של האו"ם ומגדלי אורז אמריקנים אומרים כי הם מצליחים לעקוף את ההליכים הביורוקרטיים באמצעות שכירת וסוכנים מקומיים שיטפלו במטענים. אבל ארגוני צדקה קטנים, סוחרים ואזרחים פרטיים נאלצים לעתים תכופות להשליך מכולות שלמות של מזון או לשלם עמלות מרקיעות שחקים.

הבעיות נובעות בחלקן דווקא ממאמצי ממשלת האיטי לטהר את מערכת הנמלים מהשחיתות, שהבנק העולמי דירג אותה באחרונה כשנייה בחומרתה בעולם, אחרי גויאנה. לפני שהונהגו צעדי הממשלה נגד השחיתות בסתיו שעבר, זרמו תשלומי השוחד באין מפריע לכיסי הפקידים והסחורות עברו באופן חופשי בלי חיפושים ובלי תשלום מכס. מצב זה שלל מהממשלה הכנסות ניכרות ממכס ומסים והפך את האיטי לצומת חשוב של סחר הסמים של קולומביה בדרך לארה"ב.

הקהילה הבינלאומית עודדה את הרפורמה שעשתה האיטי במכס. ממשלת ארה"ב סייעה לממן את האבטחה בנמלים ואנשי כוח האו"ם הגבירו את הסיורים נגד מבריחים לאורך החוף ובגבול עם הרפובליקה הדומיניקנית. אבל הדרישות החדשות לרישיונות ומכתבי אשראי הכבידו מאוד על העובדים הבלתי מיומנים ועל מערכת המכס הידנית הארכאית.

שלא כמו נמלי ארה"ב, שבהם סרקו בשנת 2007 פחות מ-5% מהמכולות, ורק אחוז קטן מהן נפתחו ונבדקו, היבואנים בהאיטי חייבים לרוקן כל מכולה העוברת בקאפ-האיטיין מתכולתה ולאפשר בדיקה מדוקדקת שלה. ראש המכס ז'אן-ז'אק ולנטין אומר במשיכת כתף כי מדיניות זו היא החלטה שקיבלה האיטי מרצונה.

התסכול מהנהלים החדשים והדרישות להעלאת השכר הביאו את עובדי הנמל להשבית אותו בדצמבר 2007 ל-20 יום. כתובות גרפיטי ובהן נאצות נגד מנהל הנמל עדיין מקשטות את המבנים. ועל אף הרפורמות גם תשלומי השוחד לא חוסלו כליל.

"עמלות מכס"

ז'אן פול מישו, קנדי, מספר כי הפליג לעיר הבירה פורט-או-פרינס בסוף השנה שעברה עם משלוח של 30 ק"ג בגדים ותרופות שנתרמו. שלטונות הנמל דרשו 10,000 דולר "עמלות מכס" - מלת קוד לשוחד. העדפתי להשליך את המטען לים, אומר מישו. למרבה המזל התערבה השגרירות הקנדית והעמלה בוטלה.

ארגונה של קרבאכר אומר כי שילם כ-16,000 דולר בששת השבועות הראשונים של 2008 לעומת 23,000 דולר בכל שנת 2007.

צירי הפרלמנט של האיטי המודאגים מהמצב שאלו את ראש הממשלה ז'אק אדואר אלקסיס על העיכובים, בעת הצבעת אי אמון בפברואר 2008. "נעשית הרבה עבודה בעניין הנמלים", השיב אלקסיס. "אנחנו מחפשים דרך ל'מסלול מהיר' כדי שאנשים יוכלו להוציא את סחורתם ביתר מהירות".

נשיא האיטי רנה פרוואל הביע אף הוא דאגה בנאום בפרלמנט בינואר. הוא קרא לשים קץ להברחות ולהנמיך את עמלות המכולות ששיעורן גבוה פי שלושה מאשר ברפובליקה הדומיניקאנית הסמוכה. ובעוד הפרלמנט מתחבט בתשובות לבעיות, המזון בנמלים ממשיך להרקיב.