|
|
קוין ספייסי [צילום: אינדקס מדיה]
|
|
|
|
|
21
אפשר להגדיר אותו כלא מלהיב, לא מעניין ואפילו לא משהו אבל האמת היא ש"21" הוא פשוט סרט רע. הוא אולי מתחיל לא משהו אבל משם הוא רק הולך ומתדרדר. למעשה לקראת האמצע הסרט כבר נהיה כל כך משעמם שמצאתי את עצמי מסתכל בעיקר על הניצבים ומנסה להחליט אם הבארמן שראו מאחורה לשנייה עושה עבודה טובה ואם האיש שחלף על פני הגיבור במדרגות נראה אמין. לא ברור למה היה צריך להכניס את כל האלמנטים ההוליוודיים השחוקים לתוך הסיפור האמיתי, שהיה הרבה יותר טוב, אך האלמנטים הללו רדדו את הסרט לכלל עיסה חסרת כל משמעות או ייחוד וגרמו לי לאבד אמון באופן סופי בבמאי רוברט לוקטיק שהסתמן פעם סוג של הבטחה עם "לא רק בלונדינית".
הסרט עוקב אחר כמה צעירים גאונים מאוניברסיטת MIT שהמרצה שלהם (קוין ספייסי) הופך אותם ליחידת רמאי קלפים מקצועית שמסוגלת לספור קלפים בבלאק ג'ק בלאס וגאס ולנצח את הקזינו. מדובר בסיפור מרתק שקרה באמת אבל בסרט נוספה לו גם עלילת אהבה משעממת במיוחד ועלילת מתח המערבת את מומחה האבטחה של הקזינו (לורנס פישבורן), שגם היא נראית כמו משהו שצפינו בה כבר בכל סרט מתח שני. אין בסרט אם כן שום דבר מסעיר ושום דבר מקורי, הטוויסט האחרון שלו צפוי לגמרי וכמובן שבנוסף לכל הוא גם ארוך מדי.
קוין ספייסי מצליח להיות בסדר בתפקידו הרדוד אבל הוא כבר היה כל כך הרבה יותר טוב בכל כך הרבה סרטים שההופעה שלו כאן היא עוד לבנה בחומת הכשלונות האחרונה שלו. ג'ים סטרג'ס בתפקיד הראשי הוא טעות ליהוקית מחרידה שבאופן הכי הוליוודי שאפשר מציבה יפיוף טום קרוזי בתפקיד שדורש מישהו גמלוני סטייל טובי מגוויר.
על שאר השחקנים הצעירים אין יותר מדי מה לכתוב חוץ מזה ששני האסייאתים משחקים בסדר וארבעת הלבנים משחקים רע. לוקח לסרט יותר מדי זמן לצאת מההתבוססות שלו ב"איזה כיף זה להרוויח בווגאס" ולהתחיל את העלילה האמיתית, אך גם כשזה קורה זה כבר לא מעניין. בינינו, גם בלאק ג'ק הוא לא משחק מעניין במיוחד לצפייה, בטח לא כמו פוקר שגם הוא בתורו מעניין פחות מכל ספורט אמיתי כמו כדורסל, פוטבול או קרלינג.
"21" אם כן הוא נפילה מוחלטת, אומנם לא כזו שגורמת לך לשנוא את כל מי שמעורב בעשייתו, אך כזו שמספיקה כדי להפוך אותו לסרט מיותר לחלוטין ובזבוז של זמן וכסף. לוותר.
2 ימים בפריז
"2 ימים בפריז" הוא סרט מצחיק, מצחיק מאוד אפילו, אבל הוא גם נורא משעמם ומבאס ומעצבן ועוד כל מיני שמות תואר שליליים שאתם יכולים לחשוב עליהם. תוסיפו לזה גם יותר מדי צרפתית, שפה שיש לי תיעוב מובנה אליה, ותקבלו סרט שלא משנה כמה הוא מצחיק, מהאמצע רק חשבתי מתי כבר מותר לי לצאת מהאולם.
העלילה הקלושה עוסקת בזוג מעצבן, היא צרפתיה (ג'ולי דלפי), הוא אמריקני (אדם גולדברג), אשר מגיעים לפריז כדי לבלות בה שני ימים לפני חזרתם לניו-יורק מטיול באירופה. אלא שהיא פוגשת שם עוד ועוד אקסים חלקלקים והוא הולך ומתעצבן. עצבנות אם כן היא מילת המפתח כאן בעיקר כשמדובר בשתי דמויות ראשיות כה מעצבנות ודורשות סטירה מצלצלת שאתה אפילו לא מאחל להם זה את זו אלא שפשוט יישארו לבד כל חייהם.
הסרט מבוים באופן מעט חובבני ע"י ג'ולי דלפי עצמה המתאמצת מאוד להזכיר לנו את סרטיו של וודי אלן אבל מצליחה אולי להזכיר רק את סרטיו הגרועים ביותר. ממש לא אכפת לך מה יקרה לאף אחת מהדמויות הראשיות ובוודאי שלא לשלל דמויות המשנה הגודשות את הסרט, חוסר האכפתיות הזה והשעמום הכללי שהסרט משרה עליך מביא אותך לשאול את עצמך האם סרט שיש בו כמה וכמה בדיחות ממש טובות יכול להיות רע לגמרי. התשובה היא כנראה לא - בסרט יש בכל זאת הרבה רגעים משעממים וכמה בדיחות שבכל זאת העלו צחוק על שפתיי, אלו מצילים אותו מעט מלהיות כישלון מוחלט אך לא מצליחים לגרום לו להיות טוב.
ג'ולי דלפי רעה ומעצבנת בתפקיד הראשי, אדם גולדברג בסדר אבל האיכויות הקומיות הרבות שלו לא ממש עוברות לדמות המוזרה שהוא מגלם ושאר השחקנים כל כך משניים שאין הרבה טעם להרחיב עליהם. אני מבין שנעשה כאן ניסיון אצילי להכניס מעט אמת וכאב לתוך התבנית השחוקה של הקומדיה הרומנטית אבל עם כל ההערכה צריך להודות שבמקרה הזה, זה פשוט לא עובד. במשך רוב רוב הסרט אין שום הרגשה של זרימה עלילתית ונראה כאילו הדמויות פשוט מדלגות להן ונזרקות מסיטואציה אחת לאחרת, סיטואציות שיש בהן אולי פוטנציאל קומי אבל שום דבר שיגרום לנו להמשך עניין בסיפור.
"2 ימים בפריז" הוא בסופו של דבר סרט משעמם למדי, כזה שלא החליט מה הוא רוצה להיות וכתוצאה מכך נפל בין הכיסאות. כל הבדיחות הכי מוצלחות בעולם לא יצליחו לחפות על העלילה הלא קיימת שלו וגם הפרנקופילים האדוקים ביותר ייאלצו לאחר הצפייה להודות שמדובר בפספוס. אלמלא הבדיחות הטובות אגב הציון שלו היה הרבה יותר נמוך.
