מנחם כונדאשוילי ז"ל, חייל בחיל ההנדסה הקרבית, נמצא ירוי בראשו בבסיס בו שרת. גופתו נותחה - למרות שאביו הסכים כי רק ראשו ינותח. לאחר מספר חודשים גילה כי בנו נותח בניגוד להסכמתו. "פרופ' יהודה היס [מנהל המכון לרפואה משפטית. ג.א.] הרג את הילד שלי פעם שניה", טוען האב.
לאחר הלוויה שמע האב, טומס כונדאשוילי, על ועדת הבדיקה של משרד הבריאות בראשות השופט אריה סגלסון, שקבעה כי המכון לרפואה משפטית נהג לקחת איברים של נפטרים ללא אישור המשפחות ובניגוד לחוק, להציג אותם במוזיאון ואף למכור אותם. הוא החל לחשוד, ודרש לדעת האם מצויים במכון איברי בנו. כארבעה חודשים לאחר הלוויה, בתאריך 23.1.2002, הועבר למשפחה ארון קבורה קטן עטוף בדגל ישראל, שבו היו איברים נוספים של הבן. טומס בונדאשוילי מספר, כי מראה הארון הקטן שבו מונחים איברי בנו גרם לו לחוות שוב את מותו, וכי הוא הרגיש כאילו המכון לרפואה משפטית ומנהל המכון, הפרופ' יהודה היס, הרגו את הילד שלו מחדש.
בעקבות המקרה פנה טומס אל אנשי המכון לרפואה משפטית. לדרישת הצבא, נפגשו עימו פרופ' יהודה היס, אשר ניתח את הגופה, ד"ר ריקרדו נחמן והמנהלת האדמיניסטרטיבית, יונה טננבאום. בפגישה טענו, כי הרקמות אשר נלקחו מן הגופה היו זעירות ושימשו לבדיקות בלבד. לטענת טומס, טען פרופ' היס, כי מדובר ברקמות "בעובי שערה". היס טען, כי פרט לרקמות אלו לא נשאר במכון דבר.
לדרישת תומס, העבירו לו אנשי הרבנות הצבאית הראשית צילומים צבעוניים של חלקי איברים גדולים שהיו בתוך התיבה שנמסרה לו לקבורה. על-פי מימדי התיבה (40 על 40), מדובר באיברים שחלקם מגיע ל-10 ס"מ.
כמו בוועדת סגלסון, ניסתה הנהלת המכון להתנער מאחריות לעבירות על החוק בטענה של שיקולים מקצועיים. טומס טוען, כי בפגישה עימו ניסה הפרופ' היס לנצל את העובדה שהוא אינו מבין ברפואה משפטית. היס ניסה לטעון כאילו ניתוח הגופה כולה היה הכרחי לצורך קביעת נסיבות המוות. אבל - מחוות דעת של איש מקצוע מהשורה הראשונה עולה המסקנה ההפוכה.
ד"ר מוריס רוגב, לשעבר ראש המכון לרפואה משפטית ומי שהיה מורהו של הפרופ' היס, קובע בעניין זה בבירור: "למנוח נערכה נתיחה שלמה, למרות שניתן היה בהחלט להסתפק בבדיקת הראש בלבד, שכן לא נמצאו נזקים או חשד לנזקים, באברי הגוף האחרים, ועל כן היתה הנתיחה מיותרת. מן הגופה נטלו דגימות מאיברים לא רלוונטיים למנגנון היגרמות המוות ולסיבת המוות, פרט ללשון ולחיך הרך... בקשת אבי המנוח כי רק ראשו של בנו ייבדק, לא נענתה".
בעקבות פרסומים בתקשורת על רופא בכיר במכון לרפואה משפטית (סא"ל ד"ר חן קוגל) שפנה למבקר המדינה, בטענה כי הוא נרדף בשל מתן עדויות אמת בוועדת סגלסון ובמשטרה, פנה טומס ללשכת הרמטכ"ל. הוא דרש להיפגש עם קוגל, כדי לשמוע ממנו את האמת על מה שנעשה לבנו. צה"ל נענה לדרישתו, וב-30 באוקטובר 2002 אף הודיע לו בכתב על הוראת הרמטכ"ל לקיים פגישה כזו. אולם, לאחר החלטת הרמטכ"ל, נכנע צה"ל ללחץ של המכון לרפואה משפטית וביטל את הפגישה עם סא"ל קוגל. הטיעון לביטול היה: "המכון הוא מוסד אזרחי ולא נוכל לחייבם בנציג מסוים אלא על-פי בחירתם...". כל זאת, כשהמדובר בקצין בשירות קבע בצה"ל - המומחה היחיד בצה"ל לרפואה משפטית. הפגישה התקיימה בכל זאת רק לאחר איומים של טומס כי יפנה לתקשורת. בפגישה דרש טומס מסא"ל קוגל כי ימסור לידיו חוות דעת בעניין בנו, אולם סא"ל קוגל הסביר כי יוכל לעשות זאת רק בהוראת מחלקת נפגעים בצה"ל. מיד לאחר הפגישה דרש טומס מצה"ל לקבל חוות דעת כזו, אך האישור טרם ניתן.
לפני כמה שבועות הודיעה היחידה לחקירות הונאה של משטרת ישראל, כי ברשותה ראיות לכאורה נגד הפרופ' היס לעבירות פליליות על חוק האנטומיה והפתולוגיה. למרות המסקנות החמורות של ועדת סגלסון ושל המשטרה, נמנע עד כה שר הבריאות, ניסים דהן, מנקיטת אמצעי כלשהו כנגד הפרופ' היס.
לפני כחודש פנה טומס בונדאשוילי בתלונה לשר הבריאות, ונענה בכתב, כי במשרד הבריאות התקבלו תלונות נוספות באותו העניין, וכי השר מינה כפעולה מיידית מנהל-על, שאחראי על פעולותיו של פרופ' היס - זאת כשבפועל הפרופ' היס נותר מנהל לכל דבר ועניין. במכתב טען השר דהן, כי בג"צ אסר עליו להשעות את היס, זאת בשעה שבג"צ החליט רק לא להתערב לפני סיום חקירת המשטרה, שכזכור קבעה עכשיו כי קיימות ראיות כנגד היס.
במליאת הכנסת טען שר הבריאות רק לפני כארבעה חודשים (3.7.2002): "המכון מאותו לילה שקיבלתי את הדוח מתנהג על-פי החוקים במדינת ישראל. לא לפי תפיסתו של פרופ' היס, אלא לפי תפיסתו של שר הבריאות". פרשת מנחם בונדאשוילי ז"ל, טוען אבי החייל ההרוג, מעוררת תהיות לגבי הצהרה זו.
