ארה"ב והאיחוד האירופי קרובים להשלמת הסכם שיאפשר לגופי אכיפת החוק והביטחון להשיג מידע פרטי - כגון עסקות בכרטיסי אשראי, פירוט נסיעות והרגלי גלישה באינטרנט - על אנשים משני צידי האוקיאנוס האטלנטי.
ההסכם הצפוי, המפורט בדוח פנימי שהגיע לידי העיתון 'ניו-יורק טיימס', יהיה בבחינת פריצת דרך לפקידים האמריקנים הממונים על המלחמה בטרור, שהתנגשו בעבר עם האיחוד האירופי בעניין דרישתם לקבל נתונים אישיים. באירופה יש בדרך כלל חוקים קפדניים יותר המגבילים את יכולתם של ממשלות ועסקים לאסוף ולהעביר מידע כזה.
המשא-ומתן החל בפברואר 2007. הצדדים הסכימו על ניסוח טיוטא ב-12 סוגיות עיקריות, החשובות ל"הסכם בינלאומי מחייב", נאמר בדוח. החוזה יבהיר את החוקיות של העברת מידע אישי מממשלות וחברות באירופה לארה"ב, ולהיפך. עם זאת, שני הצדדים עדיין חלוקים ביניהם בכמה עניינים אחרים, ובכללם בשאלה אם אזרחים אירופיים יוכלו להגיש תביעה משפטית נגד ממשלת ארה"ב על חדירה לפרטיותם.
מו"מ שתחילתו בסכסוכים
הדוח על התקדמות השיחות מתאר את נוסח הטיוטא. חיברו אותו נציגי המשרד האמריקני לביטחון הפנים, משרד המשפטים ומשרד החוץ, והמשרדים המקבילים באיחוד האירופי. המשא-ומתן החל לאחר שני סכסוכים בין הצדדים סביב חלוקת מידע עקב התקפות הטרור בספטמבר 2001. ממשל ארה"ב דרש גישה לנתוני לקוחות של חברות תעופה הטסות מאירופה ושל הקונסורציום המכונה "סוויפט" העוקב אחרי העברות בנקאיות גלובליות.
חוקרים אמריקנים רצו לקבל את הנתונים כדי לעקוב אחרי פעילות חשודה. אבל כמה מדינות אירופיות התנגדו, וטענו כי תהיה בכך הפרה של חוקי ההגנה על הפרטיות בתחומיהן. כל אחד מהסכסוכים פגע ביחסים הדיפלומטיים והצריך משא-ומתן קשה כדי ליישבו.
הסיכוי שההסכם יצמצם את המחסומים בפני העברת מידע אישי לידי הממשל האמריקני, מדליק נורה אדומה אצל שוחרי זכויות הפרט באירופה. חלקם אומנם משבחים את העקרונות שעליהם מושתתת טיוטת ההסכם, אך מזהירים שקשה לומר אם ההסכם יאפשר הרבה יוצאים מן הכלל להגבלות הללו.
לדוגמה, שני הצדדים הסכימו שממשלה לא תשתמש במידע על גזעו של הפרט, דתו, דעותיו הפוליטיות, בריאותו או "חיי המין" שלו, "אלא אם כן, החוק המקומי מספק ביטחונות מתאימים". עם זאת, אין פירוט בהסכם מה נחשב לביטחון מתאים, ולמעשה כל ממשלה תוכל להחליט לעצמה אם היא עומדת בכלל הזה.
