סטייק הוא סטייק הוא סטייק <br>

ישנם כאלה שהמילה 'אל-גאוצ'ו' תעלה בהם דמיונות על רוכבי סוסים בערבות הפמפס של ארגנטינה, רוכבים נועזים ומרשימים שגם צריכים לרדוף אחרי הסטייק שלהם. לי השם מזכיר נסיעה לא ברורה עם כמה חברים מהצבא לנהריה, שבמהלכה עצרנו לאכול שם. עד כמה שזכור לי (וזה היה לפני הרבה שנים) זאת הייתה אחת הפעמים הראשונות בהן אכלתי סטייק אמיתי, מהסוג שרואים בסרטים אמריקניים. עד אז, סטייק היה בעיקר לבן בפיתה במסעדת תחנת דלק ידועה באזור השפלה. אל-גאוצ'ו היה סטייק אחר, עם הרגשה חזקה הרבה יותר של בשר, זה היה ממש חידוש (אני מזכיר, זה היה לפני המון זמן). אני זוכר שנהנינו, אבל בכל זאת לא חזרתי לשם מאז. איכשהו המקום תמיד היה קצת מזוהה אצלי עם עידן אחר. והנה, כמעט עשרים שנה אחרי, מצאתי את עצמי בסניף אל-גאוצ'ו גדול ומרווח בשדרות רוטשילד בתל אביב, מלווה בחבר חובב בשר, שגם לו זכרונות דומים מהמסעדה וגם הוא לא ביקר בה אי-אילו שנים. כדי לחסוך את המתח עוצר הנשימה, אוכל לומר כבר עתה שדווקא היה טוב לחזור.

ההתחלה הייתה צנועה. כמה מנות ראשונות כדי להכניס אותנו לעניינים. והעניינים באל-גאוצ'ו הם כמובן ענייני בשר. נקניקיות סלצ'יצ'ה (25 שקל) דקות ומוצקות ולעומתן נקניקיות צ'וריסו (25 שקל) עבות ומוצקות, שתיהן עשו את העבודה היטב, היו טעימות ובעיקר ממש בשריות, בניגוד לכל מיני דברים המשווקים בארץ תחת הכותרת הכללית מדי 'נקניקיה'. כדי לגוון מעט, הזמנו גם אמפנדס (25 שקל), כיסוני בצק ממולאים בתירס. המנה הקלאסית ממולאת כמובן בשר טחון, אבל משום מה חשבנו שזה קצת מוגזם והחלטנו לנסות את הגירסה הצמחונית. חביב, אבל בפעם הבאה אזכור ללכת על הבשר. ליד המנות הראשונות קיבלנו גם כמה מנות פתיחה נחמדות המגיעות לכל שולחן - טאבולה, סלט כרוב וסלק. בין הסלטים התחבאה גם פנינה בלתי מוכרת - סלט גזר מפתיע, שמתחיל מתוק, ממשיך חמצמץ ובסוף משאיר אחריו שובל של חריפות נעימה. מאוד מוצלח.

ואז זה הגיע. השם הרשמי של המנה היה מיקס בשר 700 גרם לשני סועדים (209 שקל). השם ההולם יותר היה צריך להיות 'המון בשר טוב'. לשולחן הגיע מגש מתכת גדול, שהוצב על מעין קדירת גחלים ששמרה על חומו. ועל המגש, ובכן, המון בשר. נתחים גדולים של אנטרקוט וסינטה, שהוגשו בדיוק כפי שהזמנו אותם, מדיום-רייר. ללא שום הסתייגות, מדובר היה בסטייקים מצוינים, עשויים ביד מנוסה. מה יש להגיד על סטייק טוב בעצם? כלום. סטייק טוב הוא סטייק שלא צריך להגיד עליו הרבה, ואלו היו סטייקים טובים. לידם, רצועות דקות של בשר אסאדו, נתחים מאזור הצלעות, שניצלו לאורך זמן בדרגות חום שונות. התוצאה היא בשר רך, עם טעם מעט מעושן. שונה מהסטייקים ולא פחות טוב. כל זה הוגש עם מנה יפה של ירקות קלויים, שסיפקו מנוחה מהבשר.

חבר נוסף שהצטרף לשולחן העניק לנו הזדמנות נדירה להשוואה שכבר הרבה זמן רציתי לעשות. סטייק הפילה (119 שקל) שהזמין, הועמד לצד האנטרקוט והסינטה, כך שיכולנו אחת ולתמיד להחליט מה הנתח החביב עלינו. תוצאות הסקר שמורות במערכת, אבל אני יכול לומר שההחלטה הייתה קשה, ולבסוף החלטנו לאכול את כולם.

כפי שאפשר היה להתרשם עד כאן, אל-גאוצ'ו זה מקום לאכול בו בשר. יש גם כמה מנות נוספות, כמו פסטה ודגים, אבל לא בשביל זה באים לשם. אפשר להגיע לשם לעסקיות השוות בצהריים, שמציעות בשר לסוגיו (למשל המבורגר מרובע על ג'בטה, שנראה מפתה). אפשר גם להזמין שם אירועים פרטיים עם המון בשר. אפשר אפילו לבוא לשם באמצע הלילה לתפריט לילה מיוחד שמציע מנות זולות יותר של בשר. ואפשר גם סתם לבוא, בכל הזדמנות שבא לכם פשוט בשר טוב.