פאולה רושקה תבעה את חברת הביטוח הראל בע"מ בבית משפט לתביעות קטנות בירושלים בסכום של 17,800 שקל לאחר שסירבה לשלם לה תגמולי ביטוח. מכתב התביעה עלה שבחודש אוקטובר 2004, ניזוק רכבה מברד כבד והיא העדיפה שלא לתקנו. באותה עת הרכב היה שווה 109,000 שקל ובחודש יוני אשתקד הוא נמכר בסכום של 65,000 שקל בעוד שעל-פי המחירון היה שווה 78,000 שקל. התובעת ביקשה מחברת הביטוח את שווי ירידת ערך הרכב בגין נזקי הברד בסך של 13,000 שקל ונתקלה בסירוב. בכתב התביעה ביקשה סכום זה בתוספת הוצאות משפט בסך של 1,800 שקל ועוגמת נפש שנאמדה בסך של 3,000 שקל אותם ביקשה לתרום, לכל גורם, בהתאם להחלטת בית המשפט.
בכתב ההגנה השיבה חברת הביטוח שעל-פי תנאי חוזה הביטוח התובעת הייתה חייבת להוכיח שתיקנה את הרכב כתנאי לקבלת תגמולי ביטוח. "הואיל והתובעת לא תיקנה את רכבה לא קמה לה עילת תביעה לשיפוי נזקיה". הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה ולחייב את התובעת בהוצאות.
מאחר שהמחלוקת בין הצדדים הייתה משפטית, ניתנה לתובעת אפשרות להגיש סיכומים בכתב בתוך 30 יום לאחר שיוגשו על-ידי הנתבעת. התובעת לא עמדה בהחלטת בית המשפט ולא הגישה סיכומים למרות שהללו הוגשו על-ידי הנתבעת. בפסק דין שניתן בשבוע שעבר, בהעדר הצדדים, דחתה השופטת אנה שניידר, את התביעה ולפנים משורת הדין לא חייבה את התובעת בהוצאות משפט. "תקנה 29(ד) לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), התשמ"ו - 1986 קובעת: 'התשלום הסופי והמלא של תגמולי ביטוח למקרה נזק לפי פרק א' ייעשה, לאחר המצאת הוכחות סבירות כי המבוטח תיקן את הנזק לרכב'. הואיל והתובעת הצהירה במפורש כי רכבה לא תוקן ואף נמנעה מלהגיש סיכומים מטעמה - דין התביעה להידחות", כתבה השופטת שניידר בפסק הדין.
