סוחרי שוק הבגדים בעכו ניצחו את העירייה

בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל (יום ב', 11.8.08) עתירה של 19 בעלי דוכנים ב"שוק הבגדים" בעכו וביטל את חיובם לשלם לעיריית עכו "דמי הרשאה" שהטילה עליהם לפני 16 שנה.

השופט רון סוקול קבע כי העירייה אינה מוסמכת לגבות "דמי הרשאה" בהליכי הגבייה המנהליים לפי פקודת הגבייה (מיסים), משום שאין מדובר מס, ואף אינה מוסמכת לדרוש "דמי הרשאה" כאלה. השופט חייב את העירייה לשלם לעותרים הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין בסך 20,000 שקל.

מהעתירה עולה כי עד ל-1992 מכרו חברי הקבוצה בגדים בדוכנים במתחם אחר, וביוזמת העירייה הועברו דוכניהם למתחם הנוכחי. עם ההעברה, מסרה העירייה לכל אחד מהם מסמך המכונה "הרשאה לבנייה ארעית" של דוכן, ובו חויב בעל הדוכן לשלם מידי חודש דמי הרשאה. חיוב זה היה קיים עד שנת 2000, שבה נחקק חוק עזר שביטל את דמי ההרשאה וחייב את בעלי הדוכנים בתשלום אגרה.

בעתירה שהגישו בעלי הדוכנים, באמצעות עו"ד דן ארטן, לבית המשפט המחוזי, טענו כי לאחר שעברו לשוק הנוכחי השקיעו כספים רבים בהכשרת המקום ובהתאמתו לפעילות של שוק בגדים. עוד טענו כי סוכם עימם שבתום תקופת ההרשאה הזמנית יחתמו עימם חוזי שכירות. חוזים כאלה לא נחתמו עימם מעולם.

בעלי הדוכנים לא שילמו כסדרם את דמי ההרשאה ונצברו לחובתם בפנקסי העירייה חובות נכבדים, שנרשמו כ"חוב דמי שכירות". ב-2007 החלה העירייה לנקוט הליכי הגבייה נגדם. פניות לעירייה לבטלם נדחו, ולכן עתרו לבית המשפט המחוזי.

דמי הרשאה אינם "מס" או "תשלום חובה"

בפסק הדין קיבל השופט סוקול את טענת בעלי הדוכנים כי העירייה לא הייתה מוסמכת לנקוט הליכי גבייה מנהליים. השופט ציין כי העירייה ביססה את סמכותה על פקודת המיסים (גביה), המאפשרת לה לגבות "חוב שהוא מס" באמצעות הליכים כאלה. אבל "דמי ההרשאה" אינם בגדר מס ואף לא "מס רכוש עירוני".

אמנם העירייה טענה, באמצעות עו"ד ברוך חייקין, כי לפי הוראת שעה משנת 2000, הקרויה אכרזת המיסים (גביה) (ארנונה כללית ותשלומי חובה לרשויות המקומית), גם "תשלומי חובה המגיעים לרשות המקומית על-פי דין" נחשבים למס לצורך הפעלת פקודת המסים (גבייה). לטענת העירייה, חוב דמי הרשאה הוא "תשלומי חובה" כאלה.

השופט סוקול דחה טענה זו, וכתב כי "תשלום חובה" הוא תשלום המוטל על אדם על-פי הוראה מפורשת בדין. השופט הוסיף כי הדין לא העניק לרשויות המקומיות כלים לגביה מנהלית של כל חוב שחב להם אדם. אם עילת החוב היא חוזית, למשל, אין הרשות רשאית לפעול לגבייתו במסגרת פקודת המיסים. "יתכן שלרשות תוענק סמכות להתקשר בחוזה, לספק שירותים ולגבות את תמורתם וכדומה, אך בהסמכה זו אין די כדי שהתמורה המגיעה תיכלל בגדר 'תשלום חובה על-פי דין'", כתב השופט.

השופט סוקול קיבל גם את עמדת העותרים כי העירייה לא הייתה מוסמכת לדרוש את "דמי ההרשאה". סעיף 1(א) לחוק יסוד משק המדינה קובע כי "מסים, מילוות חובה ותשלומי חובה אחרים לא יוטלו, ושיעוריהם לא ישונו, אלא בחוק או על פיו; הוא הדין לגבי אגרות".

השופט קבע כי חוק העזר של עכו אינו כולל בתוכו כל הוראה בדבר תשלום אגרה, היטל, דמי השתתפות או תשלום חובה אחר למי שמקבל היתר להצבת דוכן. במקרה הנדון אף לא ניתן כל הסבר כיצד נקבע שיעור "דמי ההרשאה" שהוטלו על בעלי הדוכנים.