בית המשפט המחוזי בחיפה דחה (יום ג', 16.9.08) תביעה של תושב טמרה לחייב את הרשויות לחבר מחסן שבנה בשטח חקלאי מבודד בשטח השיפוט של עירו, לרשת החשמל. השופט יצחק כהן פסק כי אומנם היו פגמים מהותיים בטיפול בבקשתו, אך הפגיעה באינטרס האישי שלו עקב אי התקנת הקו אינה שקולה כנגד האינטרס הציבורי. השופט סמך את ידיו על הסברי משרד התשתיות הלאומיות כי חיבור מחסן בודד ומרוחק אינו מצדיק את ההוצאה הכספית הגבוהה לצורך סלילת דרך והתקנת קו חשמל לאורכה עד המחסן.
בתביעה שהגיש ח'אלד מריסאת, עו"ד ח'אלד פייסל, התבקש השופט לתת צו שיחייב את קרן קיימת לישראל, משרד התשתיות הלאומיות, משרד הפנים, חברת החשמל ומינהל מקרקעי ישראל להביא לידי חיבור המחסן לרשת החשמל.
מריסאת קיבל ב-10.1.01, היתר לבנות שם "מחסן חקלאי לאחסון כלים חקלאים בשטח 30 מ"ר". על-פי תוכניות המתאר קיים תוואי לדרך גישה לחלקה, אך היא לא נסללה. ואולם בפועל, המקום המיועד לתוואי הדרך הוא יער. עם זאת, ניתן להגיע לחלקה בדרכים אחרות, אך הן אינן דרכים מאושרות בתוכנית המתאר, אלא נכבשו במהלך השנים ברגלי אלה שביקשו להגיע לחלקה.
לצורך חיבור המחסן החקלאי שבנה מריסאת לרשת החשמל הארצית, יש צורך בהתקנת קו חשמל מיוחד, שאורכו כ-800 מטר, עד המחסן. איגור סטפנסקי, מנהל ענייני החשמל במשרד התשתיות הלאומיות, מסר כי עלות התקנת הקו מגיעה ל-530,000 שקל. את קו החשמל יש גם להעביר בתוך יער, המוכרז שמורת טבע, ולכך מתנגדת קק"ל, בטענה כי הדבר יפגע ביער.
מריסאת ביסס את זכותו להוצאת הצו על סעיף 17(א)(1) לחוק משק החשמל, הקובע שחברת החשמל חייבת לתת "שירות לכלל הציבור בלא הפליה, בהתאם לאמות המידה שקבעה הרשות, באמינות וביעילות, והכל לפי תנאי רישיונה ולפי כל דין". לטענת מריסאת, בנה את המחסן לפי היתר הבניה שניתן לו, וסירוב הגורמים הממלכתיים לחברו לרשת החשמל פוגע בו בלא כל הצדקה, ומפלה אותו לרעה. הוא ציין כי הרשות המקומית, מינהל מקרקעי ישראל וחברת החשמל אינם מתנגדים לכך, ולכן גם שאר הגורמים אינם רשאים להתנגד לחיבור המחסן לרשת החשמל.
אפשר להסתפק בגנרטור או במערכת סולרית
בבית המשפט המחוזי ציינה חברת החשמל, באמצעות עו"ד ויסאם אבו - מערוף, כי אין לה
התנגדות להתקנת קו החשמל, ובלבד שיהיו בידיה כל האישורים הדרושים. אבל משרד הפנים ומשרד התשתיות הלאומיות, וגופים אחרים שכלל לא נתבעו, מסרבים לתת לה אישורים. גם מינהל מקרקעי ישראל מסר תשובה דומה, ועיריית טמרה אפילו הודיעה שהיא מעוניינת בהתקנת הקו.
המתנגדים העיקריים היו אפוא, קק"ל, משרד הפנים ומשרד התשתיות הלאומיות. קק"ל טענה, באמצעות עו"ד אופיר עיני, כי מריסאת בנה את המחסן בסטייה מהיתר הבניה שניתן לו, ועל כך הועמד לדין והורשע על-פי הודאתו, ובשל כך בוטלו האישורים שניתנו לו לחבר את המחסן לרשת החשמל. קק"ל הדגישה כי העברת קו החשמל יגרום לפגיעה קשה באופיו הטבעי של היער, בזמן שניתן לספק חשמל למחסן בגנרטור או במערכת סולארית.
מתכנן מחוז חיפה במשרד הפנים הודיע, באמצעות עו"ד ענת באור פרל, מפרקליטות המחוז, שקו החשמל עובר בתוך יער נטוע וחורש טבעי המוגנים בתוכנית המתאר הארצית, תמ"א 22. בנוסף קיבל משרדו את התנגדות קק"ל, והדגיש כי אין הצדקה לפרוץ דרך לחיבור חשמל "למחסן בודד".
בזבוז משאבים לאומיים
מינהל החשמל במשרד התשתיות טען כי האישור שניתן לחברת החשמל להתקנת הקו היה תקף לשלוש שנים בלבד. העבודה לא בוצעה בתוך שלוש השנים, וכן פקע האישור, וב-2004 שונתה מדיניות המשרד. לטענת משרד התשתיות, עלות התקנת הקו מגיעה כדי 530,000 שקל לעומת 75,000 שקל שהם סך הערך המהוון של ההכנסות הצפויות להתקבל מהספקת החשמל למחסן ב-30 השנים הבאות. משרד התשתיות טען כי לא ידוע על תוכנית כלשהי שתאפשר את ניצול הקו לטובת צרכני חשמל אחרים, ומכיוון שהקו אינו מהווה חלק מההתפתחות של רשת החשמל, והקמתו תגרום לבזבוז משאבים לאומיים בלא כל הצדקה, אין מקום לתת לחברת החשמל הרשאה להקמתו.
בפסק הדין שדחה את התביעה קבע השופט כהן כי מתכנן המחוז קיבלה החלטה סתמית ובלתי מנומקת כראוי לדחות את הבקשה לחיבור המחסן, ואף לא קיים את ההליכים הקבועים בתקנות הסדרת ההולכה. עם זאת, ציין השופט כי תיקונו של פגם זה לא יביא תועלת למריסאת, שכן עדיין עומדת על כנה עמדתו של מינהל משק החשמל במשרד התשתיות הלאומיות, שלפיה ההוצאה הכספית הגבוהה שיש צורך להוציא על סלילת הדרך והתקנת קו החשמל, בשים לב לכך שמדובר בחיבור מחסן לאחסון כלים חקלאיים ששטחו 30 מ"ר, מטה את כפות המאזניים באופן ברור וניכר לטובת האינטרס הציבורי לעומת הפגיעה בזכותו האישית של התובע, פגיעה שהוא יכול לרפא אם ישתמש בחלופות, כגון גנרטור או מתקן סולרי.
