בתגובה לשאלה, כיצד היא מצליחה לחבר בין כל התארים שלה - מוסלמית, צרפתיה, אישה ושרת משפטים היא ציינה ש"יש המון דברים לא נכונים שנכתבים עליי בעיתונות". דאתי מודעת היטב לסיפור חייה ולרקע שלה, אך אינה מעוניינת להיבנות בזכותו אלה בזכות עצמה: "איני סיפור סינדרלה, זהו אינו סיפור אגדה. ואני איני אופורטוניסטית. עשיתי את מה שעשיתי בהמון אמונה וגם כי לא ויתרתי". לרבים ישנה תחושה שדאתי מנסה לרצות את כולם ואינה מחויבת לדעה כלשהי. היא דוחה זאת ומציינת בקול ברור: "איני מוותרת על העיקר, איני סכיזופרנית. אני אומרת את האמת שאני מאמינה בה. וכן אני אוהבת את הישראלים ומנסה להבין גם את הפלשתינים. פעם ראיינו אותי מהעיתון היהודי בצרפת, ובאמת שאלתי את הבחור: 'מה ההבדל ביני לבין יהודי? אין הרבה הבדל'. יש לנו מקורות משותפים".
דאתי חושבת ש"לא על כל דבר בחיים צריך להסתכל דרך הפריזמה האתנית", אך הוסיפה: "ואני עדיין קשורה למשפחתי. וזה דבר לא פשוט".
דאתי מתמודדת עם ביקורת משמאל ומימין. רק לאחרונה ביקרו אותה על כך שצידדה בשופטים שתמכו בגט שהוציא לאשתו בחור מוסלמי, כאשר גילה שאישתו שיקרה לו בעת נישואיהם והיא אינה בתולה כפי שאמרה לו. "ישנן הרבה מאוד עליות וירידות ואני לא מוותרת. הקושי הגדול הוא במה שאנשים מדמיינים עליי. הם לא מתעניינים במה שאני עושה. איני חיה בקושי עם הזהות שלי. איני חושבת שהייתי מי שאני לולא המשפחה שלי. והיום אני מגויסת לצדו של סרקוזי ועושה זאת באמונה, ואין זה אומר שאני לא טועה".