כיצד הצליח שר האוצר של ארה"ב הנרי "הנק" פולסון לשכנע את ענקי הבנקאות האמריקניים להצטרף לתוכנית ההצלה? העיתונים וול סטריט ג'ורנל וניו-יורק טיימס מתארים (יום ד', 15.10.08) בפרטי פרטים את הפגישה שכינס פולסון ביום ב' השבוע בחדר הישיבות המוזהב של האוצר בווושינגטון. "הדרמה הייתה גדולה. הסכסוך היה קצר", כותב ניו-יורק טיימס.

לצדו האחד, ליד השולחן, ישבו נגיד הבנק הפדרלי בן ברננקי ושילה בייר, יו"ר החברה הפדרלית לבטוח פקדונות (FDIC), הגוף הערב לכספי הלקוחות המופקדים בבנקים האמריקניים. מולם, בצידו האחר של השולחן, ישבו המנכ"לים של הבנקים הגדולים במדינה, מסודרים בסדר אלפביתי, לפי שם הבנק. ההחלטה לסדר את המנהלים בסדר כזה הייתה אקראית, והושיבה זה מול זה את שני האויבים החדשים, מנכ"ל סיטיגרופ ויקרם פנדיט, מנכ"ל וולס פארגו, ריצ'רד קובסביץ', שזה עתה הסתכסכו סביב רכישת הבנק המתמוטט ואקוביה.

הבנקאים קיבלו הוראה להתייצב לפגישה, אך לא נאמר להם מראש לשם מה. כמה מהם האמינו שהוא רוצה לדבר איתם על תוכנית ההצלה שאושרה בקונגרס. איש מהם לא האמין שהוא יציג את תוכניתו כאולטימאטום. ומכיוון שהתעורר בקרב המארגנים חשש שתפרוץ מהומה בחדר סביב התוכנית, תכננו פקידי הממשל בחשאי להפסיק את הפגישה בעיצומה, לתת למנכ"לים שהות להתאוורר, לדבר עם מועצות המנהלים שלהם בטלפון, לנקות את הראש, ולחזור אל השולחן כעבור שעות מעטות.

פולסון: אין לכם עודף כסף

פולסון הציג את תוכניתו במלים בוטות. הוא אמר כי הבנקים גדולים חייבים להתחיל להלוות זה לזה לטובת המערכת הפיננסית. "אינני מאמין שיש בנקאי אחד בחדר הזה שיכול להביט לנו בעיניים ולומר שיש לו יותר מדי הון", אמר.

מנכ"ל ג'יי פי מורגן, ג'יימי דיימון, קיבל את התוכנית בהשלמה. הוא אמר שהעסקה נראית טובה למדי ברגע שהריץ את המספרים בראשו. ג'ון מאק, מנכ"ל מורגן סטנלי, כמעט לא דיבר בפגישה, אף שבראיון שנתן מאוחר יותר טען כי הבנק אינו זקוק לכספי האוצר.

קנת' לואיס, יו"ר בנק אוף אמריקה, טען כי הבנק שלו גייס זה עתה 10 מיליארד דולר בכוחות עצמו. הוא גם קרא לעמיתיו בחדר שלא להתעלם מההגבלות שמתכוון האוצר להטיל על הטבות הפרישה שלהם, הכוללות איסור על ההטבות המכונות "מצנח זהב", חובה להחזיר כל תשלום בונוס המבוסס על רווחים ומתברר שאינו מדויק, והגבלה של הפטור להטבות אלה מניכוי מס עד סכום של חצי מיליון דולר.

קובסביץ', מוולס פארגו, היה הנרגש ביותר: מדוע כל זה נחוץ? שאל. מדוע היה הממשל זקוק לרכוש חבילות של מניות בבנקים האלה? קובסביץ' טען כי שלא כמו יריביו הניו-יורקיים, לא הסתבך וולס פארגו, הפועל בקליפורניה, בהשקעה במשכנתאות אקזוטיות, ואין לו כל צורך בתוכנית ההצלה.

קובסביץ גם היה מודאג מההגבלות על השכר וההטבות למנהלים. שהרי אם יפרוש מהבנק לאחר שישלים את רכישת ואקוביה יהיה זכאי להטבות פרישה בסך כ-43 מיליון דולר, ועוד 140 מיליון דולר במניות ואופציות. אגב, מומחים אומרים כי ההגבלות לא יחולו על חבילת הפרישה של קובסביץ'.

פולסון, שהבהיר למחרת כי הוא עצמו מתעב את תוכנית ההצלה, אמר למנכ"ל וולס פארגו ולעמיתיו כי זה לטובתם, ולטובת המדינה. אם הם לא יחתמו עכשיו, וזמן קצר לאחר מכן יתברר להם שהם זקוקים למזומן, הם לא ימצאו שוב "נדיבות" כזאת של הממשל, הזהיר.

כולם חתמו

סביב השולחן ישבו כמה מטובי הנושאים ונותנים ועושי העסקות של ארה"ב. אבל לא היה כל משא-ומתן. כאשר התקרבה הפגישה לסיומה, הוגש לכל בוס של בנק גיליון המפרט את התוכנית, ובכלל זה ההגבלות החדשות על השכר והדיבידנדים למנהלים. פולסון אמר להם שלא ייצאו מהאולם עד שיחתמו.

הפגישה הסתיימה ב-4 אחרי הצהריים. ב-6 וחצי אחרי הצהריים היו כל הגיליונות חתומים. לא היה צורך בפגישה שנייה. ניתן האות להתערבות הגדולה ביותר של הממשל האמריקני במערכת הבנקאית מאז השפל הכלכלי של שנות ה-30, תוך נסיגה מתוכנית ההצלה שפולסון נלחם כה קשה על אישורה בקונגרס רק שבועיים קודם לכן.