סוג המסלול: רגל, מעגלי. נקודת מוצא וסיום: מיסעף דרכים בנחל עַרְעָר העילי, כ-800 מ' מדרום-מערב לבריכת מן. איך מגיעים: נוסעים ממַגְ'דַל שַמְס בכביש העולה לאתר הסקי של הר החרמון. לאחר כ-4.5 ק"מ מגיעים לצומת כבישים, שנמצא מעט מדרום לחניון הרכב שבכניסה לאתר החרמון.
פונים שמאלה (מערבה) בכביש אספלט צר, שיורד לעמק נחל ערער. לאחר כ-2 ק"מ מגיעים לנקודה שבה מסתעפת מן הכביש שמאלה דרך עפר מסומנת אדום. הדרך עולה להר כַּחַל, ואיתה מתחיל המסלול הרגלי. משך הטיול כ-3 שעות. אורך המסלול: כ-5 ק"מ. דרגת קושי: קל. עונה מומלצת: כל השנה. ציוד מיוחד: משקפת.
החרמון הוא הגבוה בהרי ישראל. שיאו של ההר הוא 2,814 מ' גובה. פיסגה זו נמצאת אומנם מחוץ לתחום מדינת ישראל (על גבול לבנון-סוריה), אך בשטח ישראל, על הגבול הסורי, נמצא הר דובדבן שגובהו 2,274 מ'. מדרום-מזרח להר דובדבן שוכן גם מצפה שלגים בגובה 2,224 מ'. הגובה זהה כמעט לזה שבאלְפִּים, וגם החורף הפוקד את האזור הזה סוער. הנוף במרומי החרמון צחיח משהו. אין כאן יערות אלא אחו של צמחייה נמוכה המסוגלת להתמודד עם פגעי הקור. בנוסף ישנם במקום נופי טרשים של סלע גיר מנוקב ומחורר.
דווקא בשיפוליה המערביים של כתף החרמון הגבוהה, במקום שבו העמק האדיר של נחל שִׂיאוֹן מבתר את הרכס, נמצא יער צפוף ויפה להפליא. ביער מיני עצים נדירים כמו האלון השסוע והעַרְעָר החרמוני, שזהו מקום גידולם היחיד בישראל. הנוף כאן פראי בשל מדרונותיו התלולים האדירים של נחל שיאון, ומראה נהדר ומרשים נשקף מהר כחל שבו עובר מסלול הטיול. הערבים מכנים את הר החרמון בשם ג'בל אֵ-שֵיח', כלומר "הר הזקן", על שום "תלתלי השיבה" הלבנים שההר עוטה בעונות החורף והאביב. בעברית הוא נזכר בשמות "שיאון" ו"שריון".
אל הכפר מג'דל שמס אפשר להגיע מכיוון כביש 99, שעולה משמורת הבניאס דרך הכפר מַסְעַדֶה. לחילופין, ניתן לנסוע בכביש 989, שמסתעף מכביש 99 ליד מפל סער (כ-2 ק"מ מעל בניאס). הכביש עולה דרך מבצר נמרוד ונווה אַטִי"ב אל הכפר מג'דל שמס. ממג'דל שמס נמשיך אל עמק נחל ערער העילי (ראו בפירוט איך מגיעים). חונים במיסעף הדרכים שבנחל ערער העילי.
מכאן ממשיכים מערבה בדרך עפר מסומנת אדום. הדרך עוברת במורדותיו הצפוניים של הר שזיף, מעל לערוצו העמוק של נחל ערער, ונמשכת ביער יפה של עצי אלון מצוי ואלון התולע. פה ושם נגלה אף מין נדיר של עץ אלון, שנקרא אלון שסוע ("אלון טורקי" בלשון העם). אלון זה מתייחד בעלים גדולים בעלי מפרצים עמוקים.
לאחר כ-500 מ' מגיעים למיסעף נתיבים: דרך עפר (לא מסומנת) פונה במתינות לדרום-מערב אל עבר האוכף שבין הר שזיף להר כחל (וממשיכה משם דרומה אל נווה אטי"ב); שביל מסומן אדום עולה מן הדרך מערבה. פונים בשביל המסומן אדום. השביל נמשך בירידה קלה, על-גבי מדרונו הצפוני של הר כחל, ובתוך כך עובר ביער מרהיב. השביל מקביל מדרום לנחל ערער, ההולך ומעמיק לקראת מיפגשו עם נחל שיאון. מן השביל ישנה תצפית יפה אל עמק נחל שיאון ואל רכס הר דוב (כתף שיאון).
לאחר כקילומטר אחד של הליכה מגיעים למיסעף שבילים: שביל שסימונו שחור פונה חדות ימינה (צפונה) ויורד אל ערוצו התחתון של נחל ערער (משם הוא ממשיך דרך שרידי הכפר מַזְרַעַת כפר דוּרַא אל עינות שיאון ואל הר דוב); השביל האדום פונה כאן שמאלה (דרומה). ליד מיסעף השבילים יש אתר בוטני ייחודי. זוהי חורשה קטנה של עצי ערער חרמוני (עץ מחט שמקום גידולו היחידי בישראל הוא במספר אתרים בהר החרמון). בין עצי הערער יש גדמים של עצי ערער שנכרתו בעבר, ככל הנראה לצורך קירוי גגות.
ממשיכים בשביל האדום דרומה, על מדרונו המערבי של הר כחל, בקו גובה אחיד פחות או יותר. לאחר כ-300 מ' פונה השביל שמאלה (לדרום-מזרח) ומטפס כ-300 מ' מעט בתלילות. הוא מגיע עד לכתף טופוגרפית (שטח אופקי במדרון ההר) בפינתו הדרום-מערבית של הר כחל. מהמקום תצפית נוף מרשימה ורחבה אל עמקו האדיר של נחל שיאון (ואדי עַסַל), אל שלוחת הר דוב (כתף שיאון), אל צפון עמק החולה, הרי הגליל העליון והרי דרום לבנון.
כאן בנקודת התצפית פונה השביל שמאלה (מזרחה) ועולה בגיא מתון שבו שרידי טראסות חקלאיות ועצי אלון תולע גדולים ויפים. ממשיכים עם השביל עד לאוכף שמדרום לפיסגת הר כחל. השביל חוצה את האוכף ויורד מזרחה אל עמקו העילי של נחל סנאים. לאחר כ-200 מ' נחשפות בצד השביל כמה ניקרות חצובות בסלע.
הניקרות בדרך אל עמק העילי של נחל סנאים אינן אלא מכרות פרימיטיביים של המינרל גַלֶנָה (גפרת העופרת). ממינרל זה היו התושבים הסורים של החרמון (אנשי הכפר ג'וּבַּתָא א-זַיִת, כיום נווה אטי"ב) לוקחים את הכחל לצביעת העיניים (מכאן גם שמה של הפיסגה שמצפון לניקרות - הר כחל). אחת הניקרות מצויה בעומק של כ-10 מ', ואפשר להתקדם בתוכה ללא קושי. במקום אפשר לגלות עדיין גושי סלע שחורים קטנים המכילים את הגלנה.
מן הניקרות ירידה קצרה ותלולה מעט לכיוון מזרח. מגיעים עד לעמקו העילי של נחל סנאים. במקום יש דרך עפר סחופה, העולה צפונה מנווה אטי"ב להר כחל ולנחל ערער העילי. בסמוך למיפגש השביל עם הדרך ומעברה המזרחי יש מאגר גדול למי גשמים. המאגר בנוי מבטון ומחזיק מים טובים לשתייה גם בסוף הקיץ.
ממשיכים בדרך העפר צפונה במעלה נחל סנאים. לאחר כ-700 מ' מגיעים אל האוכף המפריד בין הר כחל להר שזיף שממזרחו. כאן באוכף נמצא גלעד קטן לזכרו של טייס חיל האוויר הישראלי שנהרג במלחמת יום כיפור. מן האוכף פונים לכיוון צפון-מזרח במורדה של דרך העפר. לאחר כ-300 מ' פוגשים בשביל האדום שעולה מערבה לערערי כחל. פונים מזרחה בדרך העפר (שסימונה אדום). לאחר כ-500 מ' נוספים מגיעים אל מיסעף הדרך האדומה עם כביש האספלט שבנחל ערער העילי, שם ממתין הרכב.
- מתוך הספר - מורה דרך: מסלולים לאוהבי לכת, מאת מנחם מרקוס.
