בהר ההרודיון מקום משכנו של המלך הורדוס ומקום קבורתו חושפת רשות העתיקות ממצאים ארכיאולוגיים חדשים השופכים אור על התקופה. בתגליות החדשות: תיאטרון עם חדר אח"מים ושני ארונות קבורה בהם נקברו כנראה אשתו של הורדוס ואשתו של ארכילאוס בנו. הממצאים החדשים מחזקים את ההשערה כי הקבר שנחשף בשנה שעברה (מאי 2007), על-ידי פרופ' אהוד נצר מהמכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית, הוא אכן קברו של המלך הורדוס.

הורדוס, מלך יהודה בין השנים 37 לפנה"ס עד ל-4 לפנה"ס, היה ידוע בזכות מפעלי הבנייה המזהירים שיזם והקים ברחבי הארץ, ביניהם: בנייה מחדש של בית המקדש והרחבת הר הבית, הקמתן מחדש של הערים שומרון וקיסריה, ובנייתו של מקום משכנו ומבצרו ולבסוף גם מקום קבורתו - ארמון ההרודיון, ששוכן 15 ק"מ דרומית לירושלים.

המאוזוליאום של הורדוס

המאוזוליאום, מבנה קבר מפואר, בו נטמן ארונו של הורדוס, שוחזר השנה כמעט במלואו, לאחר שנחקרו הפריטים האדריכליים שנמצאו על גבי שרידי המבנה ומסביבו. מהשחזור עולה כי המאוזוליאום היה מבנה בן שתי קומות, בגובה 25 מטר, שנבנה על בסיס פודיום עם גג בדמות חרוט קעור, מבנה שתאם את מעמדו וטעמו של המלך. פרופ' נצר טוען כי המאוזוליאום נהרס על-ידי הלוחמים היהודים שכבשו את האתר במהלך המרד הראשון נגד הרומאים בשנת 66 לספירה. "ארמון ההרודיון נבנה במטרה לשמש בשלב מאוחר יותר כמקום קבורתו של הורדוס אשר נדר בתחילת דרכו להיקבר במקום צחיח ומבודד. הורדוס בחר להקים את הארמון ולקבוע בו את אחוזת הקבר בהר ההרודיון כיוון שמקום זה משקיף על ירושלים וסביבותיה", דברי נצר.

ארונות הקבורה של בני משפחתו של הורדוס

בחפירה שהתקיימה השנה באזור המאוזוליאום נמצאו שרידים של שני ארונות קבורה נוספים בגוון לבן, בהם כנראה היו קבורים בני משפחתו של הורדוס. הארון האדמדם של הורדוס שהוצג בשנה שעברה שוחזר עתה במלואו יחד עם הארון הגדול מבין הלבנים. למרות גילוי שני ארונות אלו, משער פרופ' נצר כי הארון האדמדם, עם הרוזטות (עיטור עגול דמוי שושנה), הוא הארון בו נקבר הורדוס, שכן ארון זה יוצא דופן בעיבודו, בליטושו הקפדני ובפשטותו האלגנטית. בניגוד לארונות הלבנים, הארון האדמדם נותץ למאות שברים ופוזר בכל שטח המאוזוליאום. נצר העריך כי בארון הקבורה הלבן, הגדול מבין השניים, שעוטר בדגמים צמחיים, נקברה מלתאקי ("השומרונית") אשתו החמישית של הורדוס ואמו של בנו ארכילאוס. מלתאקי מתה ברומא מספר חודשים לאחר מות בעלה, וסביר להניח כי גופתה הוחזרה מרומא ליהודה והונחה בצד הורדוס. ייתכן שבארון השני נקברה אשתו השנייה של ארכילאוס, בנו של הורדוס, שמתה בשנת 5 לספירה, אך עדיין לא ניתן לומר זאת בוודאות.

תיאטרון עם יציע כבוד בו עיטורים ייחודיים

לא הרחק מהמאוזוליאום נחשף תיאטרון שיכול היה להכיל כ-650 עד 750 צופים. בראש אזור המושבים נמצא חדר גדול, מעין יציע כבוד, שממנו צפו המלך וידידיו הקרובים ביותר בהצגות. את קירות החדר מעטרים ציורים שמתוארכים לשנים 15 עד 10 לפני הספירה. ציורי הקיר צוירו על טיח יבש (סקו) ולא על טיח רטוב (פרסקו) שהייתה שיטת הציור המקובלת אצל הורדוס. רק קטעים בודדים מציורי הקיר ששרדו על קירות החדר נחשפו עד כה. בין הציורים, שהיו מוכרים עד כה רק באזור קמפאניה באיטליה, ניתן לזהות קטעים המציגים חלונות עם תריסים דרכם ניבטות סצנות של נוף כפרי וכן פילסטרים (רכיב בניין אדריכלי דמוי עמוד הצמוד לקיר) מעוטרים בשילוב סטוקו (טיח מכויר) וצבע. "התיארוך של ציורי הקיר מעיד כי בניית התיאטרון נעשתה בסמיכות לביקורו בהרודיון של המצביא הרומאי והמשנה לקיסר מרקוס אגריפה בשנת 15 לפני הספירה", הסביר פרופ' נצר. התאטרון, שני החדרים בשני צידיו וחדר האח"מים, נהרסו באופן מכוון בעת בניית החרוט - ההר המלאכותי שהקיף את הבניין העגול שעמד על ראש הגבעה.

פרספקטיבה לעתיד

להערכת פרופ' נצר חפירת האתר כולו תארך עוד שנים רבות. בנוסף למאוזוליאום, כלל הארמון המפואר מעין "קאנטרי קלאב" ובו בריכת ענק, גני נוי, בתי מרחץ ותיאטרון. הארמון היה הגדול מסוגו בעולם הרומאי בזמנו של הורדוס, וניתן לשער שמדי שנה הגיעו אליו מאות או אלפי אורחים.

פרופ' נצר מקווה כי האתר החדש שנחשף יהפוך גם הוא בעתיד לפארק לאומי ושמבקרים רבים ימשיכו לפקוד אותו. שאול גולדשטיין, ראש מועצה אזורית גוש עציון, בירך היום על הגילוי והבטיח להמשיך לשמרו: "המועצה האזורית גוש עציון רואה בגן הלאומי הרודיון אתר היסטורי יהודי חשוב שיש להשקיע רבות כדי לשמרו. בשנים האחרונות, המועצה בראשותי פעלה רבות לשמר ולפתח את האתר באמצעות השקעה של מיליוני שקלים שחלקה הוקדש למשלחת החפירות בראשות פרופ' נצר, וחלקה הוקדש לפיתוח המתחם והעשרתו בהמחשות ובמיצג אור קולי. במקביל, המועצה האזורית משקיעה מדי שנה סכומים גדולים בפרסום וביחסי ציבור של האתר, השקעה המצטרפת למאמצי רשות הטבע והגנים".

משלחת החפירות כללה את יעקב קלמן, רועי פורת ורחל צ'אצ'י-לוריס. עבודת השחזור של ארונות הקבורה נעשתה על-ידי אורנה כהן וצוות המעבדה של מוזיאון ישראל סייע בחשיפת ציורי הקיר.

החפירות נערכו מטעם המכון לארכיאולוגיה של האוניברסיטה העברית ובסיוע החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה וכן בסיוע תרומות של יחידים, של יד הנדיב, ושל קרן המחקר של נשיונל ג'אוגרפיק. המועצה האזורית גוש עציון ורשות הטבע והגנים שיתפו פעולה עם משלחת החפירות. ממצאי החפירות יוצגו במוזיאון ישראל בשנת 2010.