טרקלין החלומות <br>

יש ילדים שאבא שלהם לוקח אותם למשחקי כדורגל, יש ילדים שאבא שלהם לוקח אותם לקמפינג, יש ילדים שאבא שלהם לוקח אותם לדוג, (לרובם קוראים ג'וני או בובי ג'וניור) ויש ילדים שאבא שלהם לוקח אותם ליקב. אני מהילדים האלו.
כשהייתי בערך בן 10 התחלנו במסגרת המשפחתית מדי כמה שבתות לשלב חנות מיוחדת (לאמא), יקב (לאבא), נוף ומורשת (למצפון היהודי) וחומוס (לי ולאחי). תתפלאו כמה טיולים כאלו אפשר להרכיב... כחיפאי עובד בתי זיקוק, אבי רחוק מלהיות מבקר יינות מתנשא, אך בכל פעם שהעבודה סוגרת עליו, הוא ממשיך לחפש קצת אירופה ביקבי ארצנו. לכן לא הייתה ממש שאלה אודות זהותו של שותפי לפשע בביסטרו 'הטרקלין' התל אביבי, מקום המתהדר ביותר מ-170 (!) סוגי יינות.

התיישבנו על כיסאות הבר המרובע שבמרכז הטרקלין באחד מערבי אמצע השבוע. המוזיקה נעימה, המקום מתמלא לאיטו ומולנו, בבר, עומדת רבקה. רבקה היא המלצרית/ מארחת/ ברמנית/ כמעט סומלייה שלנו, ולמרות שהיא נולדה הרבה אחרי שאבא שלי נלחם בתעלה, מסתבר שהיא מבינה לא פחות ממנו באלכוהול וביין בפרט. לפני שהצלחנו לממש את זכותנו הדמוקרטית, רבקה בחרה בשבילנו בשתי כוסות קאווה ספרדית (25 שקל).

הקאווה היא הגרסה הספרדית לשמפניה הצרפתית המפורסמת וההבדל ביניהן הוא בדיוק ההבדל בין צרפתי לספרדי: הקאווה מעט מרירה יותר, גסה משהו, בעלת בועות גדולות יותר ומעודנות פחות מאלו של חברתה השמפניה. יותר קצין מג'נטלמן.
בגזרת האוכל, רבקה המליצה לנו על ארוחת טעימות זוגית (79 שקל לאדם) כנשנוש מדויק לצד האלכוהול. הזמנו, למרות שבליבי חששתי. ארוחת טעימות תמיד הזכירה לי חבילת שי לחג: יש בה את הכל, אבל קצת מדי מכל דבר. ארוחת הטעימות המושלמת שלי היא יותר בכיוון של בופה חופשי. אבל בטרקלין דווקא התחשבו בי. הראשונה מהטעימות בהחלט הצדיקה את שמה והייתה טעימה להפליא: חציל קלוי עם יוגורט, שמן זית ומעל הכל - שכבת לבנה נאה. הוסיפו למנה פוקאצ'ה חמה והערב נכנס להילוך שני.

בעוד אבא שלי מנסה (ללא הצלחה) ליצור קשר עין עם רבקה, נכנס לבר יוסי בן אודיס - מנהל, הוגה, בעלים, מסעדן ומעל הכל - יינן. כשמזג לכוסותינו סובניון בלאן 2007 מעולה מיקב אסף (35 שקל) גיליתי מספר דברים מעניינים מאוד אודות יוסי, הטרקלין ועל עצמי:

1. יוסי ניהל בעבר וייעץ בעבר למספר מסעדות - החל מוורד הצלע ואחוזת דוברובין, וכלה בפאסטיס ודיטה.
2. יוסי בוחר בעצמו את היינות כולם, על-פי טעמו האישי ורוב היינות במקום הם ישראלים, כמעט כולם מיקבי בוטיק.
3. מספיקה לי כוס קאווה ספרדית וכוס יין לבן-ישראלי בשביל להבין שאם לא אוכל בקרוב, אשאר לישון אצל יוסי בטרקלין.

השף כנראה שמע אותי ולשולחן הגיעו פטה כבד, ברזאולה וקרפצ'יו סינטה. זה המקום לציין שהטרקלין הוא ביסטרו בשר ויין, ושהבשר הוא חלק בלתי נפרד מהווית המקום. בכל אופן, המנות הבשריות התחילו לשכנע אותי שמישהו שם במטבח יודע את העבודה. כשהגיעו הנקניקייה וההמבורגר כבר הייתי בטוח. אל תבינו אותי לא נכון, גם אני נהנה מאוד מערב גבינות ויין מזדמן, ולפעמים רוקפור בשלה סוגרת לי פינה יותר מכל דבר אחר, אבל אם הייתה לי מכונת זמן, האירוע היה נקרא עד היום 'ערב נקניקיות ויין'.

כוסי התמלאה בקברנה סובניון ריזרב נהדר משנת 2006 של יקב כרם בן זמרה (49 שקל) ובטני - בנקניקיה מושלמת ממולאת בגבינת פקורינו שרקח במיוחד לכבוד האירוע (כך אני רוצה להאמין) הנקניקן הגאון אלן טלמור שילט"א. נתתי ליוסי להסיח את דעת אבא שלי, בעוד אני גומר את הנקניקיה של שנינו ומשאיר אותו להתמודד עם ההמבורגר המוצלח המורכב מסינטה, אנטריקוט ושייטל וכולו צלוי ביין אדום. מעט הופתעתי כשלא נשאלתי למידת העשייה שלו בהזמנה (בדרך כלל זה מעיד על חוסר מקצועיות) אך מהר מאוד שמחתי לגלות כי במקום שמתמחה בבשר, אין ממש דרכים אחרות לקיים מצוות המבורגר כהלכתו: מדיום בלבד. בדיוק כמו שקיוויתי.

בזמן שיוסי ואבא מחליפים חוויות על יינות ויקבים כמו שני חברים ותיקים מהמילואים, אני רואה את הניצוץ בעיניים של אבא נדלק כמו בטיול ההוא ליקב דלתון. אחר כך אני רואה את הניצוץ הזה גדל, ואני מבין שהקברנה סוביניון 06' של יקב הר אודם (49 שקל) מתחיל להשפיע, בעודי גולש לחוסר הכרה.
רבקה, בפאשיזם שהתחיל להתגלות כסדרתי, שוב בחרה עבורנו, והפעם קינוח. אך לא סתם קינוח - פליצ'ינטה בננה - מעין בלינצ'ס הונגרי ממולא בקרם וניל ובננה, מקורמל בסוכר חום. תקראו את המשפט הזה שוב. זה טעים בדיוק כפי שזה נשמע.

הטרקלין יכול לספק תפאורה נהדרת לזוגות בדייט, להיות מסעדה איכותית לרעבים ובר ייחודי לאוהבי היין ולשאר הבליינים. לי זה הרגיש, וסילחו לי מראש על הרגשנות, שמעבר לביסטרו, לבשר וליין, אני לא רק אורח במסעדה - אני אורח בחלום של יוסי. חלום שמתחיל בילד ששטף כלים במסעדה בגליל וממשיך בגבר שרוצה שכולם יידעו כמה כיף זה לשתות יין טוב וליהנות מסינטה מיושנת, ואיזה כיף היה לי לקחת חלק בחלום הזה.
כששאלתי אותו לפני שעזבנו את הטרקלין מה לדעתו היין הכי טוב, הוא ענה לי: "זה שאתה הכי אוהב". אכן איש כלבבי.