|
|
[צילום: בר מורטי והלן בתל אביב]
|
|
|
|
|
לכל שכונה תל אביבית גינה אחת נסתרת, ספר אחד מאשקלון ומכולת שכונתית מיתולוגית, שבעליה בטוח שהעובדה שבחרת לקנות אצלו דנונה (במקום בטיב טעם) מקנה לו זכות פלרטוט תמידית עם כל חובבת מוצרי חלב ממוצעת. אולם בכל שכונה כזו, שנראית כאחותה התאומה של חברתה, פועם מקצב סמוי ומיוחד שמייחד אותה.
למרות שמדובר בפחות מקילומטר של קו אווירי מהדירה הקודמת שגרתי בה, ובלא יותר מחמישה רחובות על המפה, לעבור לשכונה חדשה היה משול מבחינתי למעבר לארץ חדשה. לאחר יומיים שלושה בהם הפנמתי לוגיסטיקת הסתדרות בחלל הדירה החדשה וזוויות הסתתרות מחלונותיהם הסקרנים של השכנים, אזרתי אומץ ופתחתי בגיחות הכרות קצרות ברחבי השכונה החדשה.
שלושה חודשים, יום אחר יום, נחשפתי לאטי לבעלי החנויות הישנות, לרעשים השונים, למרחק היריקה הלא חוקי מהים ולדינמיקה הפנימית שהופכת את השכונה למה שהיא.
אך לא משנה מה, עדיין מצאתי עצמי שותה את הדרינק השבועי שלי בבר השכונתי של השכונה הקודמת שלי. לא ברור לי אם זוהי קצה קצה של נאמנות ישנה, כוחו (החזק ממני) של הרגל או איזשהו סימן שמעכב את הקביעה הסופית שאני מרגישה כבר בבית. כח נסתר מושך אותי בכל שבוע לחזור לאותו ברמן מוכר ולאותה חבורה קבועה של אנשים שמתאספת כדי לקבל את מנת העונג הצפוי שלה, הרחק מגבולות השכונה החדשה שלי.
ליד 'מורטי והלן' עברתי באינספור הפעמים בהן תרתי ברחובות השכונה החדשה. למרות החלונות האטומים והשם הלא טריוויאלי (ההורים של סיינפלד, למי שלא זוכר) שמנעו כל רמז לגבי הנעשה מאחוריהם, חשתי שטרם הגיע הזמן לבדוק אותו כבר השכונתי הפוטנציאלי שלי.
באורח פלא, התערב היקום בעניין, ומהמערכת הגיעה דרישה חד-משמעית להתייצב במקום. הבנתי סופית כי אין מנוס ויצאתי לבדוק אופציית נטיעת שורשים אלכוהוליים בשכונה.
מאחורי וילון שחור התגלה הבר השכונתי החדש שלי כמקום ידידותי ומעוצב למשעי, גדוש ועמוס בקהל יעד איכותי, שאם רובו אכן גר בשכונה, יש סיכוי טוב שאני גרה באחד מריכוזי האוכלוסיה הנשיים בעיר. תמהיל נכון (לכל גבר) של בנות המין הקצת יותר יפה הצטופף בחינניות על בר זוויתי, מאחוריהן התנועעו בצפיפות יתרה חבורת גברים בני 25+ שחגגה יומולדת. מוסיקת רוק נפלאה ולא ממוקדת, אורות כתומים שריצדו בעמימות על קירות בהירים וצוות של שלושה ברמנים שריריים עשו עבודת חימום אווירה מרשימה. בטיפוס אל עבר השירותים התגלתה קומה עליונה עם מנורות מעוצבות ותאורה כתומה יותר, שמאפשרת אופציית ספות רכה ובר קטן לדרינקים שכונתיים רגועים יותר ולמסיבות אינטימיות יותר.
תפריט קוקטיילים חדש ומומלץ גרם לי להתפתות לסנגריה שכונתית אובר-מתקתקה (38 שקל) שהוחלפה במהירות בשילוב מדויק של מרטיני, וודקה בלובה וליקר פירות יער משובח שהגיע כקוקטייל בשם 'פורסט בלובה' (38 שקל) והסתמן כאחד מהקוקטיילים הנשיים המופלאים שקיימים בעולם לדעתי.
מתוך תפריט עשיר ביותר של מנות בר יצירתיות בחר א' בראפ בלקוני (33 שקל) הממולא בפטה, חציל ופלפל קלוי שאמנם השביע אותו, אך השאיר אותו על הכיסא ואילו אני הלכתי על פטה כבד (36 שקל) חביב ביותר. עוגה ענקית לחוגגי היומולדת הועברה מעל ראשינו וזוג להוט ביותר התגפף כאילו אין מחר או לפחות חדר. לאור הצפיפות וחילופי המבטים האינטנסיביים בין הרוב הנשי לגזרת היומולדת, החל הבר השכונתי החדש שלי להסתמן יותר ויותר כפיק אפ חמים ואיכותי שמציע אופציה שכונתית לא רעה לערבים לא כל כך רחוקים מהבית.
