דוח של מבקר המדינה המפרסם (יום ד', 15.1.03) קובע: 17 מתוך 18 סיעות שהשתתפו בבחירות לעיריית לוד עברו על החוק. מבקר המדינה, אליעזר גולדברג, פרסם דוח חמור המבוסס על ביקורת חשבונאית של שמונה סיעות מהכנסת ועשר רשימות מקומיות, אשר התמודדו בבחירות לעיריית לוד ב-14.5.02.
ע-פי הדוח, סיעת ישראל בעלייה, הינה הסיעה היחידה שלא עברה על החוק במסגרת הבחירות המקומיות בלוד.
סיעות האם שהשתתפו בבחירות: הליכוד, המפד"ל, התנועה הערבית להתחדשות (תע"ל), חרות, ישראל ביתנו, ישראל בעלייה, עם אחד וש"ס. הרשימות המקומיות: אלוחדה, אלנידא אלערבי, בחירה חופשית, גני אביב הרשימה העצמאית, הכוח הצעיר, יד ביד, נכס לקהילה ולרווחה, עתיד, צעירים למען לוד וקידום נשים וערכי החינוך בלוד.
במקביל למתן המימון הממלכתי, מוטלות על הסיעות הגבלות בקשר להוצאותיהן ולהכנסותיהן, וחשבונותיהן עומדים לביקורת מבקר המדינה. על מבקר המדינה לקבוע: האם הסיעות ניהלו מערכת חשבונות בהתאם להנחיות מבקר המדינה; אם הוצאות הבחירות שלהן היו בגבולות התיקרה שנקבעה בחוק; אם ההכנסות שקיבלו היו בגבולות שנקבעו בחוק (חוק הרשויות המקומיות - מימון בחירות, התשנ"ג-1993).
ארבע מתוך הרשימות המקומיות (אלוחדה, יד ביד, עתיד וקידום נשים), כלל לא מסרו למשרד מבקר המדינה את חשבונותיהן והדוחות הכספיים.
המבקר קובע בדוח, כי 13 סיעות, מתוכן - שבע סיעות-אם ושש רשימות מקומיות, לא ניהלו את מערכת החשבונות שלהן בהתאם להנחיות מבקר המדינה. סיעת ש"ס חרגה, על-פי הדוח הכספי, והוציאה פי שלוש (1,862,080 ש"ח) מתיקרת ההוצאות שנקבעה בחוק, שעומדת על - 602,196 ש"ח.
הוצאותיהן של הליכוד ועם אחד היו על-פי הדוחות שלהן, בהתאם לחוק. אך בדיקה גילתה, כי הוצאות רבות לא נשתקפו בדוחות. עם תוספת זו לדוחות, נמצא כי הן חרגו מתיקרת ההוצאות המותרת. (הליכוד הוציא סך הכל 1,271,914 ש"ח לעומת 871,914 עליהם דיווחו. תיקרת ההוצאות שלהם עומדת על 903,294 בלבד. עם אחד הוציאו סך הכל 1,681,306 ש"ח לעומת 521,306 ש"ח עליהם דיווחו. תיקרת ההוצאות שלהם עומדת על 602,196 ש"ח).
ההוצאות של סיעת-האם תע"ל היו נמוכות ביותר, והיא עמדה בתיקרת ההוצאות המינימלית.
הכנסותיהן של 12 סיעות, מתוכן - שבע סיעות אם וחמש סיעות מקומיות, לא היו בגבולות החוק.
ישראל בעלייה, הינה הסיעה היחידה, כאמור, שקיבלה דין וחשבון חיובי לגבי תוצאות ביקורת חשבונותיה. סיעת הליכוד, אשר כאמור לא ניהלה את חשבונותיה בהתאם להנחיות מבקר המדינה, לא כללה בדוחות שלה הוצאות בגין - מודעות תעמולה, עריכת סקר, שילוט חוצות ושימוש ברכבים להשכרה. כמו כן לא שיקפה הסיעה בדוחות את מקורות המימון להוצאות אלו. מבקר המדינה הטיל על הסיעה סנקציה של שלילת השלמת מימון הוצאות הבחירות בשיעור של 12%, שערכם 54,198 ש"ח, ולא בשיעור המירבי של 15%, שערכם 67,747 ש"ח.
סיעת המפד"ל אשר גם כן קיבלה דין וחשבון שלילי, לא הפרידה חשבונות לבחירות לעיריית לוד מחשבונותיה המנוהלים לפי חוק מימון מפלגות. כמו-כן, סיעת-האם (שנציגיה מכהנים בכנסת - ע.א.), לא הכירה בחובתה לכסות חובות לספקים בסכום כולל של כ-150,000 ש"ח, בטענה שסיעת-הבת פעלה בניגוד להוראותיה. הסנקציה: שלילה של השלמת מימון הוצאות הבחירות בשיעור של 10% שערכם, 15,055 ש"ח ולא בשיעור המירבי של 15%, שערכם 22,582 ש"ח.
סיעת-האם חרות, קיבלה כסנקציה, שלילה של 2% (3,011 ש"ח) מהשלמת מימון הוצאות הבחירות ולא בשיעור המירבי של 15% (22,582 ש"ח). ישראל ביתנו, אשר לא שיקפה בדוחותיה הוצאות בגין - מודעות תעמולה, שימוש ברכבים להשכרה, וכן לא שיקפה את מקורות המימון להוצאות אלו, קיבלה שלילה של 3% (9,033 ש"ח) ולא בשיעור המירבי של 15% (45,165 ש"ח).
סיעת עם אחד, אשר כאמור לא שיקפה בחשבונותיה הוצאות רבות בגין פרסום של כ-150 מודעות תעמולה במקומונים, פרסום חוברות ועלונים, עשרות שלטי חוצות, קיום כנס ועוד, אף לא דיווחה על חשבון בנק אותו ניהלה בתקופת הבחירות, ועל הפעילות הכרוכה בו. נוכח החריגה הגבוהה של הסיעה, לא מצא מבקר המדינה את הסנקציה הגבוהה ביותר, המותרת בחוק (15% מהמימון), אשר אותה נתן, כמשקפת את חומרת הנסיבות.
סיעת-האם ש"ס, אשר הוצאותיה, כאמור היו פי שלוש מתיקרת ההוצאות הקבועה לה בחוק, קיבלה גם היא את הסנקציה המירבית של שלילת 15% מהמימון המגיע לה. גם כאן, ציין המבקר, כי סנקציה זו אינה מספקת לאור חומרת הנסיבות.
"ככלל, מערכת הבחירות לעיריית לוד, התאפיינה בהוצאות גבוהות יחסית למערכות בחירות שהתקיימו בעבר לרשויות המקומיות. נתגלו מיקרים של חריגות מתיקרת ההוצאות בשיעורים גבוהים, שהגיעו במקרה אחד עד פי שלושה מהתיקרה המותרת", כתב מבקר המדינה.
עוד נכתב בדין וחשבון: "התוצאה, לפיה סיעה אחת בלבד, מתוך 18 המתמודדות זכתה לדוח חיובי, מלמדת על שיטה שנקטו הסיעות בבחירות אלה, להתעלם באופן בוטה מהוראות חוק מימון הבחירות ומהנחיות מבקר המדינה. יש לראות בחומרה תופעה של ניהול מערכת בחירות בדרך זו, ואין להשלים עימה. הדברים הגיעו עד כדי כך, שלא ראיתי בשני מקרים את הסנקציה המירבית הקבועה בחוק מימון הבחירות, כמשקפת את חומרת המעשים ואת מידת הפגיעה בשוויון הבחירות".
